יש הרבה מה לכתוב על ארטישוק. הרבה מאוד. אביא לכם את העיקר וכמובן נתחיל מהפרקטיקה.
רוב האנשים שופכים את המים בהם בושל הארטישוק.
מלבד כמות נוגדי החמצון הרבה שהוא מכיל, הארטישוק מכיל מרכיב ייחודי הנקרא בשם סינארין (cynarin). החומר הזה נמצא כמגדיל זרימת מיצי מרה. אבנים בכיס מרה נגרמות בין היתר, מהעדר תנועתיות מספקת של מיצי המרה וכך מתגבשים החלקים המוצקים במיצי המרה ויוצרים אבנים.
אבנים בכיס המרה היא בעיה נפוצה מאוד בחברה המערבית ואכילת מזונות המעודדים זרימת מיצי מרה היא טובה, מועילה והכרחית לרוב האוכלוסיה.
לכן, כדי לנצל את מה שיש לארטישוק לתת לנו במלואו, מומלץ מאוד לשמור את המים בהם בושל הארטישוק (רצוי בבקבוק זכוכית) במקרר ולשתות אותם תוך יום-יומיים.
מלבד הסינארין, הארטישוק מכיל גם נוגדי חמצון רבים כגון האפיגנין (apigenin) והלוטאולין (luteolin) ולמעשה הוא אחד הירקות בעל תכולת נוגדי החמצון הגבוהה ביותר.
ארטישוק הינו ירק משתן המשפר גם את תפקודי הכבד וכיס המרה.
תמציות ארטישוק נמצאו (במחקר על חולדות) גם כמורידות רמות כולסטרול רע (LDL) בדם ע"י עיכוב האנזים המייצר כולסטרול בכבד. (אותו מנגון בו משתמשות התרופות להורדת כולסטרול ממשפחת הסטטינים).
לסיכום – אכלו ארטישוק ושתו את המים בהם הוא בושל. בתאבון!
הערה – ארטישוק הינו נגוע מאוד בחרקים. חלקם קטנים והם מתנתקים מהארטישוק ונמצאים במים בהם הארטישוק בושל. כדי לשתות את המים ללא חשש אכילת חרקים, יש לסנן אותם דרך בד כלשהו.
שלכם,
גיל יוסף שחר (MD)