המחקר המדעי שמשנה את כל מה שידענו על הומאופתיה

מאת גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רֵמֵדִי להומאופתיה קלאסית, המרכז לרפואת הרמב"ם

ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
הומאופתיה

"דמיון ויצירתיות חשובים יותר מידע; כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם" – אלברט איינשטיין

זהו המאמר השני מתוך סדרת המאמרים בנושא הומאופתיה ומחקרים.
בסדרה הזו, נחשוף בפני הקהל מחקרים שמסבירים את תוצאות הטיפול ההומאופתי וגם נחשוף את מה שעומד מאחורי מחקרים שניסו להוכיח את אי תקפותה באמצעות מתודות שגויות ומחקרים מוטים, כמו שהראנו במאמר הראשון [1].

אבל המאמר הפעם הוא שונה.
שנתחיל מהשורה התחתונה?
מחקר חדש מוכיח שהרֵמֵדִיס ההומאופתיות (התכשירים ההומאופתיים) "המדוללות" עד מאד מחזיקות באיכויות ותדרים של חומר המקור ממנו הן מוכנות גם בדילולים גבוהים מאד.
המחקר המדובר לא בוחן עד כמה הטיפול ההומאופתי יעיל או לא, אלא הוא הוא בוחן את שאלת השאלות: מה נשאר בהכנות ההומאופתיות אחרי כל כך הרבה דילולים?
זה הנושא החם ביותר שיש בו את מספר השאלות הרב ביותר.
הביקורת העיקרית על ההומאופתיה כל השנים, הייתה שברֵמֵדִיס ההומאופתיות יש רק מים; שמרוב דילולים, כבר לא נשאר חומר פעיל, ולכן הטענה היתה שהומאופתיה יעילה כמו פלצבו.
על פי טענת ד"ר האנמן, מפתח ההומאופתיה, הדבר עובד בדיוק הפוך: ככל שהתמיסה עוברת יותר תהליכי דילול ייחודיים, היא חזקה יותר.


אך ממש לאחרונה התפרסם מחקר פורץ דרך בביטאון Journal of Molecular Liquids.
מטרת המחקר הייתה לבדוק האם ניתן לזהות את טבעו של חומר המקור המדולל ברמה "הומאופתית", דילולים גבוהים בהרבה ממספר אבוגדרו המקובל (מספר אבוגדרו הינו 10 בחזקת 23. הסבר נוסף בהמשך המאמר).
אפשר לומר שזהו ה-מחקר ששבר את תקרת הזכוכית ביחס "המדע" להומאופתיה.
מחקר זה בוודאי יפרוץ את הדרך למחקרים רבים אחרים אחריו ויהווה נושא לדיון נוקב. במשך שנים רבות, שיטות המדידה והמיכשור הקיים לא היו מתקדמים מספיק על מנת לבדוק את התקפות של ההכנות ההומאופתיות. עד לרגע זה.
כעת, סנונית ראשונה הופיעה.


אני חושב שעל מנת להסביר את החשיבות הגדולה של המחקר, פשוט אצטט את הכותרת שנתן פרופ' ג'ורג' וית'ולקאס בהצגתו את המחקר: "זהו המחקר שהומאופתים חיכו לו מאתיים שנים".

מבוא

מרגע הצגת ההומאופתיה לעולם בספר "האורגנון של אומנות הרפואה", הייתה נתונה הרפואה ההומאופתית למאבק והתקפות מצידה של הרפואה השלטת, בדגש על התנגדות לדילולים הגבוהים של הרמדיס.
ד"ר האנמן, מפתח ההומאופתיה, גילה בחקירותיו את אפקט הדילולים הגבוהים.
כאמור, לאחר ניסויים, הוא הבין כי ככל שהרֵמֵדִי (ההכנה ההומאופתית) עוברת יותר תהליכי הכנה הכוללים בין השאר דילולים, היא מועצמת יותר ויותר.


תפיסה זו נגדה לחלוטין את התפיסה הפיסיקלית המקובלת והיא, שככל שיש יותר חומר, יש יותר פעולה. האנמן, באופן שאולי יפתיע חלק מהקוראים, לא שלל את התפיסה הזו, אלא הרחיב אותה.

כאן המקום לחזור ולהדגיש שכאשר אנחנו דנים בתהליך הכנת ההכנות ההומאופתיות (רֵמֵדִיס), אין מדובר בדילול בלבד אלא בתהליך מורכב יותר, וארחיב על כך בהמשך.

המחקר המדובר הוא פורץ דרך.
ואולי עוד הרבה יותר מכך. מחקר זה מוכיח כי גם לאחר תהליכי דילול והכנה רבים ביותר ניתן להוכיח את האיכות והתבניות של חומר המקור. אין בלבי ספק שמחקר חסר תקדים זה הוא הסנונית הראשונה.

לפני שנמשיך, חשוב להסביר מספר מונחים שיופיעו כאן בהמשך:
רֵמֵדִי (ברבים: רֵמֵדִיס): ההכנה ההומאופתית הנרקחת בבית המרקחת ההומאופתי.
פוטנטיזציה: תהליך העצמת האנרגיה הטמונה בחומר נתון (נעשה באמצעות דילולים, כתישות, חיכוך, דפיקות וניעורים חזקים).
TEM – מיקרוסקופ אלקטרונים חודר: מיקרוסקופ אלקטרונים שבודק את המבניות הקטנה ביותר של החומר.
ספקטרוסקופיה: מחקר שבודק רצף של אור או תדרים.

המחקר

את הצגת המחקר פותחים עורכי המחקר כך: "הנושא של דילולים אולטרה-גבוהים נמצא בדיון מתמשך לאורך השנים, בעיקר בגלל שהאפשרויות לנתח תמיסות מדוללות ברמה כזו הן מוגבלות.
בהקשר זה, ערכנו את החקירה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (TEM) על מנת להעריך את המאפיינים המורפולוגיים של תמיסות מדוללות מאוד של זהב על בסיס אתנול ומים".
במילים פשוטות, המחקר מתמקד בשאלה: האם ישנם מאפיינים מורפולוגים בהכנה ההומאופתית (רֵמֵדִי), כלומר, האם נמצאו מאפיינים של המבנה והצבע של החומר המקורי גם לאחר כל כך הרבה דילולים.
האם יכול להיות שמשהו נשאר?

לפני שנמשיך, חשוב לי לחזור ולהסביר בקצרה שתהליך הרקיחה של הכנה ההומאופתית (הידועה בשם רֵמֵדִי) הוא לא רק עניין של דילולים, אלא תהליך מורכב וארוך המערב פעולות רבות ונעשה בידי מדענים מתחומים שונים. אני חושב שהגיעה העת לשים סוף למיתוס שבנו מתנגדי ההומאופתיה שמדובר רק בחומר מדולל עד אפס (ארחיב על כך בסעיף ג').
לענייננו, במחקר הזה, נבדקו שלושה מינונים של רֵמֵדִי הומאופתית (הכנה הומאופתית) שהופקה מזהב Aurum Metallicum.


כל ההכנות בכל המינונים של הזהב, הופקו באתונה, יוון, במעבדה המתמחה ברקיחת הכנות הומאופתיות על פי כל כללי הפרמקופיאה ההומאופתית הגרמנית.
ההכנות, נחשבות כמדוללות מאד במושגים של הרפואה המודרנית.
למה הכוונה מדוללות מאד? אסביר.


עד היום במדע, נקבע מספר דילול כלשהו, כמספר האחרון שאחריו, כלומר אחרי הדילול הזה, לא נמצאות יותר שאריות של חומר המקור.
המספר הזה ידוע בשם: "מספר אבוגדרו".
זו הסיבה, שרבים נטו לחשוב, לפני בדיקה או מחקר ראוי, שלא נותרו עקבות ברֵמֵדִיס ההומאופתיות. במחקר שלנו, שניים מתוך שלושת המינונים שנבדקו הם הרבה, הרבה מעבר לאותו "מספר אבוגדרו", הם מדוללים פי כמה וכמה יותר.
כמה יותר?
כך: מספר אבוגדרו הוא מהדילול ה – 12 של 1 ל – 100. המינונים והדילולים שנבדקו במחקר הם ברמה של: 6C30 C ו – 200C, כלומר הדילול ה – 30 או ה – 200.


הכלים איתם ניגשו לניסוי הם מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (TEM) ושני אלגוריתמים עיקריים ככלי ניתוח: הראשון הוא האלגוריתמים של ראמאן-ספקטרוסקופיה ואלגוריתמים של למידה עמוקה (DL). אלו הופעלו ככלי לניתוח של התהליכים והממצאים בשלוש רמות התמיסות.


מהם הכלים האלו?
נתחיל עם המיקרוספקופ.
המכשיר הנקרא TEM הוא מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (Transmission Electron Microscope).
זהו מיקרוסקופ שמסוגל להגיע לרזולוציה אטומית, כלומר גבוהה ביותר מפי אלף מאשר הרזולוציה הנמדדת הגבוהה ביותר אליה אפשר להגיע במיקרוסקופ אופטי.
את התוצאות אותן מעלה המיקרוסקופ האלקטרוני מנתחים באמצעות שני האלגוריתמים.
הכלי העיקרי הוא הספקטוסקופיה של ראמאן.
ספקטוסקופיה הוא מחקר שבודק רצף של אור או תדרים.
בספקטוסקופיה של ראמאן, בודקים את הפיזור של האור מהמולקולות של החומר (במקרה הזה של נוזלים או גבישים).
הספקטוסקופיה של ראמאן הוא האמצעי המקובל למדידת ויברציות של המולקולות.
המטרה במחקר הזה היתה לבדוק האם ניתן לזהות את הויברציות גם בדילולים פנומנלים כמו אלו של הרֵמֵדִיס ההומאופתיות.
הכלי השלישי הוא ניתוח "למידה עמוקה" (DL).
לא נרחיב כאן על האלגוריתם, אבל הוא מנתח את הממצאים ומפרש אותם. הסבר ארוך הכולל תמונות וצילומי מסך ניתן לראות בקובץ המחקר.

במהלך המחקר חשף המיקרוסקופ-האלקטרוני-החודר צורות ארגון שייחודיות לחומר המקור (זהב) בעבור שלוש רמות הפוטנטיזציה (שלושת ה"דילולים")!


זה לא פחות ממדהים!
זו הוכחה חיה לכך שגם בדילולים גבוהים מאד, כאשר הם נעשים בהתאם לאופן אותו קבע ד"ר האנמן, נמצא טבע חומר המקור. שוב, מדהים.


המודלים שהופעלו לניתוח הראו רמות דיוק גבוהות ביותר.
דרך שילוב השיטות הזו (TEM-EDX וספקטרוסקופיה ראמאן בשילוב עם DL) הוכחה כיעילה ביכולתה לאפיין בדילולים את חומר המקור ולבצע בידול של תמיסות מדוללות מאד כמו אלו שמופקות בתהליך הפוטנטיזציה ההומאופתי.
כל ההכנות ההומאופתיות של הזהב נחקרו בשתי מעבדות שונות, ע"י שני מכשירי TEM שונים.
התמיסות של ההכנות ההומאופתיות הופקו בשני אופנים שונים על מנת להגיע לתוצאות תקפות ככל האפשר: מים מטוהרים ותמיסה של 50% אתנול.

תוצאות המחקר

כהומאופת ותיק, אני יכול לציין שזוהי סנונית זהב ראשונית ששנים רבות חיכינו לה.
מחקרים נוספים יוצגו כאן בהמשך על מנת לחשוף את הקהל ליותר ויותר מידע, בניסיון לפתוח צוהר למחשבה מעט שונה על הניהול של הבריאות שלנו.


כך מסכמים עורכי המחקר את מסקנותיהם:
"בסך הכל, על ידי ניתוח התוצאות שהתקבלו מ – TEM-EDX והמתודולוגיה המבוססת על ספקטרוסקופיה של ראמאן ואלגוריתמי DL, אנו יכולים לטעון שניתן להשתמש בשיטות אלו בהצלחה לאפיון מורפולוגי של דילולים גבוהים במיוחד. חבילת טכניקות זו חשפה מודל שיכול להוות בסיס להבחנה בין תרופות שונות בהתאם לאופי החומרים הראשוניים המשמשים להכנת התרופות או יכולה לאפשר בידול של דגימות על סמך רמת הפוטנציה שלהן. גישה זו מאפשרת ניתוח של התמיסות המדוללות מאוד בקנה מידה גדול בהרבה ממה שהיה ניתן להשגה בעבר".

תוצאות המחקר מוכיחות כי גם בדילולים מועצמים (הכוונה לדילולים שהועברו העצמה הומאופתית) של זהב כחומר המקור ניתן למצוא צברי ננו-חלקיקים מאורגנים ומכלולי אשכולות (Clusters) עם הוכחה מורפולוגית של זהב.

עוד יותר מכך, תוצאות המחקר מוכיחות כי ההתארגנויות של האשכולות הופיעו באופן שונה ברמות ההכנה השונות (מה שנהוג לכנות בטעות-"דילולים") של 6C, 30C ו- 200C.


שתי נקודות שחשוב לציין:
הראשונה הוא שבמחקר אחר שנערך על תרופות (של "הרפואה הרגילה") שהכילו מתכות, נמצאו גם כן ננו-חלקיקים בדילולים גבוהים של עד ל 200C באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (TEM) ובעזרת ניתוח ספקרוסקופי פלזמי-אטומי (ICP-AES). משמעות הדבר הוא שיש יותר תקפות לתוצאות של המחקר המוצג כאן.
השנייה היא, שממצאים מרשימים אלו כבר נתמכים על ידי הספרות, גם בנוגע לרֵמֵדִיס הומאופתיות אבל לא רק, אם כי לא במחקר מסודר כמו שנעשה כאן. עוד קודם לכן, הוצגו ממצאים דומים גם במסמכים של החוקרים Chikramane וראג'נדראן ושם נראה כי נמצאה נוכחות והשפעה של איכות ותבניות חומר המקור שעבר תהליכי העצמה לכדי (30C ו – 200C) שהם כאמור הרבה מעבר למספר Avogadro.

שוב, זה מדהים!
המחקר הוכיח שהמבנה של הזהב (AURUM) מתארגן לסידורי אשכולות המורכבים מננו-מבנים קטנים. אבל מה שמפתיע עוד יותר הוא שככל שה"דילולים" (השפה המוטעית של החוקרים) גבוהים יותר, סידורי האשכולות של הננו-חלקיקים ברורים יותר.


כלומר, ככל שתהליך הפוטנטיזציה שעבר החומר חזק יותר, כך המבנים הנוצרים מסועפים וגדולים יותר. בשפת החוקרים: "התוצאות שהתקבלו עבור דגימות AUR 200C מצביעות על ארגון מורחב של מולקולות ה – AUR 200C, המעידות על קיומם של מבנים יציבים ומאורגנים על פני שטח גדול יותר".
כשקראתי את המסקנה הזו שהם מציגים בסיכום המחקר, לא יכולתי שלא להתרגש.
התובנות הללו, שככל שההכנה ההומאופתית מדוללת יותר, היא עוצמתית יותר, נראו עד עכשיו כמוזרות, ככאלו שאינן מבוססות וכאן הן מקבלות תוקף מדעי רשמי וחד משמעי.
הן הובהרו היטב על יד ד"ר סמואל האנמן בעצמו, כמו גם ע"י ד"ר ג'יימס טיילר קנט, ד"ר בנינגהאוזן ואחרים.
כאן, עורכי המחקר מפנים אותנו למחקר של פרופ' אדריאן בז'אן ופרופ' סילביה לורנטה שמוכיח את העניין (החוק הקונסטרוקטיבי של עיצוב ואבולוציה בטבע). מצ"ב לינק למסמך המעניין מאד שלהם.
עוד נציין לסיום, שלצד בדיקת התמיסות השונות של הזהב, נבדקו כמובן מושאי הביקורת של מים מטוהרים ומים לא-מטוהרים והבידול אל מול תמיסת הזהב היה ברור ונחרץ.

תהליך הכנת הרמדי

עניין אחרון לפני הסיכום, הוא תהליך הכנת הרֵמֵדִי ההומאופתית.
חשוב לי להסביר זאת שוב ושוב, כי הדעה הרווחת בציבור היא שמדובר בדילולים ותו לא.
לא כך הדבר: רֵמֵדִי הומאופתית איננה תמיסה מדוללת של חומר המקור.


תהליך הכנת הרֵמֵדִיס כפי שהוצג ע"י ד"ר האנמן הוא תהליך מורכב שמערב, מדענים, רוקחים, פיזיקאים והומאופתים. התהליך מתחיל במדענים המכינים את חומרי המקור לרֵמֵדִיס ההומאופתיות:
כימאים – כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מהיסודות מהטבלה המחזורית
בוטנאים – כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מצמחים
וזואולוגים – כאשר מדובר ברֵמֵדִיס המופקות מבע"ח
אנשי המקצוע הללו מכירים כל יסוד-מינרל, כל צמח וכל בע"ח לבוריים, הם מכירים את עונותיהם ושלבי ההתפתחות של כל חומר וחומר.


לאחר שנבחר חומר המקור, אנחנו מגיעים לשלב בית המרקחת ההומאופתי.
את הרֵמֵדִיס ההומאופתיות מכינים רק בבתי מרקחת המתמקצעים בכך וברשותם המכשור המתאים וגישה לחומרי המקור (לרוב, חברות תרופות מחו"ל).
רוקחים הומאופתים עוברים הכשרה ייחודית בנוסף להכשרתם כרוקחים מן המניין.
כאן המקום לציין בגאווה שרמת בתי המרקחת ההומאופתים בישראל היא מהגבוהות בעולם.
שלב ההכנה עצמו כולל רצף של פרוצדורות מדוקדקות. המונח שניתן לתהליך במלואו נקרא "פוטנטיזציה" מלשון פוטנציאל וכוונתו היא העצמת האנרגיה האצורה בחומר המקור.

כאשר אנחנו מזכירים את הדילולים ההומאופתים, אנחנו רואים כי ברוב המקרים, ההכנות ההומאופתיות נכנסות תחת ההגדרה של אולטרה-דילולים, כלומר דילולים מאד מאד גבוהים. מדובר בדילולים פנומנליים מבחינה מדעית, 10030 או 100200, כלומר 30 דילולים של 1 ל – 100 או 200 דילולים של 1 ל – 100, וישנם דילולים אפילו גבוהים מאלו.
לרשות המעבדות הרוקחיות מכשור ייחודי שהותאם לפעולות הנדרשות להכנה, בהתאם להוראות של ד"ר סמואל האנמן, מגלה ההומאופתיה.


בנוסף לדילול, מתבצעים תהליכים נוספים של ייבוש ולחלוח חוזרים, כתישה של החומר לכדי יצירת חיכוך, ניעורים ודפיקות.
לתהליך החיכוך של החומר יש תפקיד חשוב מאין כמותו בהעצמת ההכנה ההומאופתית.


ד"ר האנמן הקפיד להסביר במפורט כיצד לבצע כל תהליך.
הוא התעכב והסביר את החשיבות של תהליכי הכתישה והחיכוך, ואת היכולת של התהליך להגביר את הפוטנציאל הפעולה הטמון בחומר.
העובדה שהאנמן גילה את האיכות שתהליך הפריקטציה (חיכוך) יכול להוציא מהחומר, היא לא דבר שאפשר להקל עליו את הדעת מאחר והוא הקדים את זמנו במספר עשורים.
זהו אולי נושא למאמר בפני עצמו.

לסיכום

מהן המסקנות החשובות שמצאנו?
זהו מחקר ראשוני מסוגו.
כפי שהוזכר קודם לכן, הביקורת המרכזית על ההומאופתיה, עניין ה"דילולים הגבוהים" הוא שנותר כמוקד ההתנגדות להומאופתיה.
בעקבות ההתמקדות בעניין "הדילולים הגבוהים" וחוסר ההבנה של התהליכים, מנסים מתנגדי ההומאופתיה להעלות את "טענת הפלציבו".
ובכן, כעת טענה זו הופרכה גם היא והוכחה כטענת סרק.
הנושא של אולטרה-דילולים הוא נושא לדיון כבר שנים רבות, לצד אי ההבנה שלנו בכל מה שקשור למבנה הייחודי של המים.
ברור לנו יותר מהכל, שהאופק לתגליות חדשות הוא אינסופי.

הטכנולוגיה תתקדם ותתפתח וכאשר גם בן האדם יסיר מעל דעתו מיני קיבעונות מהעבר, וכמובן שיסיר מהמחשבה כל מיני שיקולים זרים שהם לא מעניין טובת הציבור, מעניין הכרת הטבע וקידום המדע, אנחנו נגיע למקומות טובים הרבה יותר למען רווחת האנושות.

המחקר הזה בעצם השמיט את הקרקע מתחת לטיעון העיקרי של מתנגדי ומבקרי ההומאופתיה.

אני מקווה שבזכות מחקר זה, רופאים ואנשי מדע נוספים יתוודעו לעולם ההומאופתיה.
מי שירוויח מכך, הם לא חברות התרופות בעלות פטנטים על חומרים סינטטיים, אלא הציבור הרחב.

שלכם,

גיא טידור RCHom, מנהל מכללת רֵמֵדִי להומאופתיה קלאסית, המרכז לרפואת הרמב"ם


עולם ההומאופתיה מעניין אתכם?
מוזמנים ללמוד הומאופתיה ברמה הגבוהה ביותר בישראל, באחד משני מסלולי הלימוד שלנו:

  1. מסלול לימודים של שנה – לימוד הפילוסופיה של ההומאופתיה וטיפול במצבי תחלואה אקוטיים שכיחים. לימודים אלו יאפשרו לכם לטפל בעצמכם, בבני משפחה וגם במטופלים שלכם במצבי תחלואה נפוצים ויומיומיים. (שפעת, דלקת גרון, דלקת אוזניים, דלקת בדרכי השתן ועוד ועוד).
    שנת לימודים זו מתאימה כשנת העשרה ללימוד בריאות וחולי.
    היא מתאימה לאמהות שמעוניינות לטפל בבני משפחתן, למטפלים שרוצים עוד כלי טיפולי לארגז הכלים שלהם ולכל אדם שרוצה להכיר את ההומאופתיה בצורה מעמיקה, מרתקת ויסודית בשנה אחת.
  2. מסלול ארבע שנתי לתואר הומאופת מוסמך RCHom. ניתן להמשיך בתום השנה הראשונה לשלוש שנות לימוד נוספות לקבלת הסמכה כהומאופת מוסמך.

ביום ראשון, 29.5.24, בשעה 21:00 , יתקיים ערב לייב בזום עם ד"ר גיל יוסף שחר (M.D) וגיא טידור, מנהל רמדי – בית הספר להומאופתיה של המרכז לרפואת הרמב"ם.
בערב זה גיא יתן סקירה על לימודי הומאופתיה, על ייחודיות התוכנית שלנו (המעמיקה והיסודית בישראל – באחריות!) ויענה על כל שאלה שלכם בנושא.

אהבתם את המאמר?

שתפו אותי
גרסה להדפסה

מתנה שכולה

בריאות

המדריך הדיגיטלי "72 הכללים לתזונה מיטבית" מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D) ישלח תוך דקות ישירות לתיבת המייל שלכם 

מייל עם קישור להורדת החוברת נשלח אליכם כעת.

קריאה מהנה!

מי לא אוהב לקבל מתנות?

כבר ביקרתם בחנות שלנו?

12/03/23 21:00

היום הפתוח! היום הפתוח! היום הפתוח!

בלימודי רפואה תזונתית עם ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)