כאשר מתבוננים בחנוכיה, שמים לב לכמה דברים מוזרים הקשורים אליה ולמנהגי ההדלקה שלה.
שלושת הקושיות המרכזיות על החנוכיה:
- מדוע השמש גבוה יותר מכל הנרות?
הוא הרי רק השמש, "הפועל" זה שטכנית מדליק את הנרות.
הוא האמצעי ולא המטרה.
היה ראוי שנשים אותו נמוך יותר ולא גבוה מעל כולם, במקום הכי בולט, מעל נרות חנוכה שהם אלו שמפרסמים את הנס!
- מדוע את החנוכיה מדליקים לאחר השקיעה, בעוד את מנורת המקדש היו מקפידים להדליק ביום, לפני שקיעת החמה?
החנוכיה היא הרי זכר להדלקת מנורת המקדש, אז מדוע אנחנו מקפידים להדליק אותה בזמן אחר?
- מדוע בחנוכיה יש שמונה נרות, הרי הנס היה רק שבעה ימים!
כידוע, החשמונאים מצאו פך שמן שמספיק ליום אחד, כך שביום הראשון העובדה שהוא הספיק להדלקת המנורה לא הייתה נס. הנס התחיל רק מהיום השני ולמעשה נמשך רק שבעה ימים!
נתחיל מהשאלה הראשונה – מדוע השמש גבוה יותר מנרות חנוכה עצמן?
כדי להבין את התשובה לשאלה הזו, צריך להתבונן במסר מיוחד של נרות חנוכה אלינו.
כל יהודי הוא כמו נר חנוכה.
תפקידו להאיר את העולם, להאיר את החושך.
כל אחד בדרכו שלו, עם הכשרונות שקיבל מבורא עולם ועם התפקיד הייחודי שלו.
אם אתה משתמש בכשרונות שלך כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר וכדי להאיר את העולם, אתה מקיים את שליחותך כאן בעולם.
אבל, מתברר שיש דבר נעלה יותר מאשר להאיר את העולם!
לגרום לאדם אחר, לממש את הכשרונות שלו ולהביא אותם לידי ביטוי, זה אף נעלה הרבה יותר מאשר רק להאיר עם הכח שלך.
כי לך יש כח מוגבל.
אתה רק "נר" אחד.
כמות האור שנר אחד יכול להפיץ היא מוגבלת.
אבל אם תתמקד ב"להדליק" אנשים נוספים, הרי סך האור שיהיה בעולם, בזכותך, יהיה הרבה יותר גדול מאשר אם רק תפיץ את האור הפרטי שלך!
לגרום לאדם אחר לממש את הפוטנציאל שלו, ולהאיר את העולם עם האור האישי והמיוחד שלו, זה נעלה אף יותר מאשר רק להתמקד בלהאיר את העולם, עם הכשרונות האישיים שלך!
אין ספק שחשוב להשתמש ביכולות שלנו כדי להאיר את העולם.
אבל המסר של החנוכיה, הוא מסר הרבה יותר עמוק.
המסר של החנוכיה הוא, שאנחנו צריכים גם לפתוח את העיניים ולעזור לאנשים אחרים להביא לידי ביטוי, את היכולות המיוחדות בהן הם בורכו.
לכל נר יש את האור המיוחד שלו, אור שרק הוא יכול להפיץ בעולם, אבל יש נרות שעדיין לא התחילו להאיר.
יש אנשים שעדיין לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם.
לא פעם, אדם אינו משתמש ביכולותיו, עקב דעות קדומות, או נורמות חברתיות כאלו ואחרות ולעיתים גם אמונות שהושרשו בו על ידי הוריו (ללא כוונה רעה כמובן) או פחד מכשלון.
אם אנחנו מזהים חבר, או קולגה במקום העבודה, שיש לו כשרונות שהוא אינו מביא לידי ביטוי, אם אנחנו מרגישים שיש אדם שהוא "מבוזבז" במקום בו הוא נמצא, אולי ההשגחה זימנה אותנו לקרבתו, כדי "שנדליק" אותו, כשם שהשמש בחנוכיה מדליק את נרות חנוכה וגורם להם להאיר.
לנרות חנוכה יש את השמן ויש את הפתיל, אבל כל עוד לא יבוא השמש וידליק אותם, הם לא יאירו, למרות הפוטנציאל הגדול שלהם.
לא צריך להתאמץ כדי לחפש את מי "להדליק".
לא צריך ללכת רחוק.
באופן טבעי, יש להתחיל עבודה זו עם האנשים הקרובים לנו ביותר – בני/בנות הזוג והילדים,
לאפשר ולעודד את בני הזוג לממש את כשרונותיהם המיוחדים ולעודד את הילדים לחקור ולהתנסות, כדי למצוא את האור המיוחד, שיש להם לתת לעולם.
לאפשר לילדים לגלות את עצמם, זה התפקיד המיוחד והחשוב של ההורים.
תפקיד שהוא זכות גדולה.
לא חייבים בהכרח לחפש את השליחות מחוץ לבית.
חינוך הילדים והכשרתם כדי שיפיצו את האור המיוחד שלהם – הוא אחד התפקידים הנעלים ביותר.
להורים יש את הזכות לא רק "להדליק" את הנר האישי של כל ילד, אלא כהורים, הם גם יוצקים את השמן וממלאים את הכלי של הילד, כדי שיהיה לו עם מה להאיר.
יתרה מזאת, הם מעודדים ומלמדים אותו כיצד להוסיף שמן בעצמו בהמשך חייו כדי שיוכל להאיר ללא גבול. מה יותר נעלה מזה?
אבל יש נקודה עדינה שחשוב להיות מודעים אליה.
כשם שיש לנו כח "להדליק" אנשים בסביבתנו ולהטעין אותם במוטיבציה חיובית ולהניע אותם לעשיה מבורכת, כך יש לנו חלילה את היכולת "לכבות" אנשים ולדכא את החלומות שלהם.
ההדלקה והכיבוי היא באמצעות מילים.
האור הראשון בעולם נוצר על ידי מילים – "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור".
האור (וכל שאר הבריאה) נוצרו על ידי אמירות של הבורא.
כך הוא רצה ללמד אותנו שלאמירות יש עוצמה שבכוחה לברוא עולמות.
כמו כל עוצמה, ניתן להשתמש בה לשני הכיוונים.
לא פעם האנשים הקרובים לנו ביותר אומרים לנו משפטים כגון:
• "במשפחה שלנו אין כשרון למוזיקה. אין לך אפילו מה לנסות ללמוד לנגן"
• "5 יחידות מתמטיקה!?! זה לא בשבילך. עדיף לך ללכת על 4 יחידות מקסימום"
• "3 יחידות מתמטיקה?!? מה תעשה עם זה? אי אפשר להצליח בחיים ולרכוש מקצוע מתגמל בלי לפחות 4 יחידות (לא משנה אם אתה סובל מזה…)
• "זה מה שאתה הולך ללמוד!?! מה תעשה עם זה אח"כ? אין בזה פרנסה!"
• "להיות עצמאי? אתה לא יודע שרוב העסקים נסגרים ופושטים רגל?!"
• "למה אתה חושב שיהיה מישהו שירצה לקרוא את מה שאתה כותב?"
• "את החלומות שלך תשמור לפנסיה. עכשיו תתמקד בלרכוש מקצוע שיפרנס אותך"
אמירות אלו ודומות להן, יכולות בקלות לדכא חלומות, לעכב התפתחות אישית ולמנוע מאדם להפיץ את האור הייחודי שלו.
אנחנו צריכים להזהר מאוד, לא למנוע מאנשים לנסות ולהגשים את החלומות שלהם.
במיוחד אנחנו צריכים להיות זהירים עם אנשים, שמושפעים מאיתנו בצורה משמעותית – הילדים (יותר מכל), בני הזוג וחברים קרובים.
נחזור לשמש של החנוכיה.
אם השמש היה משתמש באור שלו רק כדי להאיר את העולם, כמות האור שהוא היה מפיץ, הייתה קטנה יחסית ומוגבלת.
אבל השמש משתמש באור שלו, כדי להדליק את הנרות האחרים.
כך, כמות האור שמופצת בזכותו, גדולה הרבה יותר.
אם כל נר, לא רק יאיר בסביבתו, אלא ידליק נרות אחרים, כמות האור בעולם תגדל בקצב של טור הנדסי!
זו הסיבה שהשמש גבוה יותר מכל שאר נרות החנוכה.
הוא גבוה יותר כי הוא נעלה יותר ובזכותו כמות האור בעולם גדלה הרבה יותר.
נכון שנרות חנוכה מאירים את העולם, אבל מי שגרם להם להתחיל ולהפיץ את האור שלהם, זה "הפועל" – השמש!
שלמה המלך, החכם באדם, כתב שהנשמה היא בעצם הנר של הבורא ובמילותיו: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז).
נר הוא אמצעי שאיתו מאירים.
הנשמה של האדם, על פי שלמה המלך, היא הנר, היא האמצעי, שאיתו הבורא מאיר את העולם.
האור לעולם, לא יורד ישירות מהבורא, אלא דרכנו.
קיבלנו את הזכות הגדולה להיות הנר של הבורא.
להיות אלו שמאירים את העולם.
ואנחנו יכולים לבחור לא רק להיות נר שמאיר, אלא גם השמשים שמדליקים נרות אחרים!
נעבור לקושיה השניה – מדוע את החנוכיה מדליקים לאחר השקיעה ולא בבוקר כמו את מנורת המקדש?
המנורה סימלה את השראת השכינה בישראל.
כיום, שאין בית מקדש, החושך רב יותר ולכן המסר אלינו, שהוא שאנחנו, כמו נרות חנוכה, צריכים להתאמץ להאיר דווקא כשיש חושך.
כאשר לא רואים את הגילוי של הבורא בחיינו. אז נדרש המאמץ הגדול.
לכן, בשונה מהמנהג בבית המקדש, חז"ל קבעו שמדליקים את החנוכיה דווקא לאחר השקיעה. כאשר כבר לא רואים את השמש בשמיים שמסמלת את הגילוי של השכינה.
דווקא כשיש חושך בחוץ והחיים נראים ללא כל סדר והגיון, אנחנו צריכים לחפש את האור בתוכינו ולהאיר לכל הסביבה.
זה המבחן האמיתי שלנו.
לא חכמה להאיר כשיש אור בחוץ. אנחנו נבחנים אם אנחנו יודעים להאיר כשיש חושך.
וכעת לקושיה השלישית ואולי הקשה מכולן –
מדוע חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, כאשר הנס היה כאמור רק שבעה ימים?
(כי הרי השמן בכד הספיק ליום אחד, לכן ביום הראשון לא היה כל נס)
חז"ל התייגעו רבות במציאת תשובות לשאלה הזו, אך כששאלתי את הבנים שלי (גילאי 7-10) את השאלה הזו, הם ללא היסוס נתנו לי שתי תשובות מקוריות שלא הייתי חושב עליהן בעצמי:
- "כדי שיהיה לנו עוד יום חופש מבית הספר!"
- "מכיוון שבחנוכה נוהגים לתת בכל יום דמי חנוכה לילדים, הבורא רצה שנקבל יותר דמי חנוכה ולכן הוסיף לנו עוד יום!"
תשובות בהחלט מקוריות ומעניינות (ומי יודע, אולי נכונות), אבל מוכרחים לומר שיש סיבה שורשית יותר.
את השאלה הזו כבר שאלו כאמור רבים מחז"ל ונתנו לה מספר רב של תשובות מגוונות.
אחת התשובות היא ששבעה ימים מציינים את הנס של פך השמן והיום השמיני הוא על נס הניצחון במלחמה.
אך יש קצת קושי עם הפירוש הזה, שכן ניתן היה לומר 'הלל' (כפי שאכן עושים) במשך שמונה ימים לזכר הנצחון של מעטים מול רבים, אך את החנוכיה שהיא זו מציינת את נס פך השמן, להדליק רק שבעה ימים (וגם מנורת המקדש היתה עם שבעה קנים, כך שזה בכלל מסתדר).
רבי יוסף קארו, שחי לפני כ – 450 שנה, שהוא זה ששאל את השאלה הזו לראשונה, מביא שלוש תשובות אפשריות לקושיה:
א. בלילה הראשון שמו רק שמינית מהפך והוא דלק כל הלילה, כך שהנס התחיל כבר מהיום הראשון.
ב. החשמונאים השתמשו בכל פך השמן כבר בלילה הראשון, אך הוא מייד התמלא שוב, כך שהנס התחיל כבר ביום הראשון.
ג. מילאו את המנורה בכל השמן כבר בלילה הראשון ולמחרת כשהגיעו, ראו שלא נחסר כלום מהשמן, למרות שהיא דלקה כל הלילה.
כל הפירושים הללו בעצם מנסים להראות לנו שהיה פה נס על טבעי שקשור לשמן, כבר ביום הראשון.
אבל כל הפירושים הללו לא כתובים בגמרא וגם לא בשום מדרש או מקור קדום יותר בחז"ל.
אין לנו שום מידע שאכן היה נס על טבעי בשמן כבר ביום הראשון. אלו השערות שמנסות לתרץ את הדלקת החנוכיה במשך שמונה ימים ולא שבעה.
אך יש הסבר אחר לכך שחז"ל קבעו שיש להדליק את החנוכיה שמונה ימים ולא שבעה.
הסבר שלא דורש להביא סברות שאינן כתובות בגמרא.
אולי אפשר לומר שעצם מציאת פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול היא לכשעצמה הייתה נס!
הרי היוונים טימאו את כל השמנים. העובדה שהם פספסו פך שמן אחד, היא לכשעצמה לא מובנית מאליה.
כך שגם ביום הראשון, יום מציאת פך השמן, התרחש נס – עצם מציאת הפך!
אולי חז"ל רצוי להעביר לנו מסר שגם אירועים שנראים לנו טבעיים, הם בעצם נס.
הרי לכאורה אין משהו לא טבעי במציאת פך השמן, אבל אם נתבונן בזה היטב, נראה שגם זה לא היה מחוייב המציאות.
אולי חז"ל רצו ללמד אותנו להתבונן גם על אירועים לכאורה טבעיים בחיינו ולחפש בהם את הנס, את השגחת הבורא, כדי שנרגיש אותו גם ביומיום "האפור". שלא נחשוב שהוא מתגלה רק כאשר רואים דברים על טבעיים, אלא גם במאורעות לכאורה טבעיים.
אם נתבונן בחיינו, נשים לב ללא מעט "צירופי מקרים", בהם דברים התגלגלו ללא נס על טבעי, אך הדיוק שהתרחש ועצם התרחשות המאורעות לא הייתה מחוייבת המציאות.
אולי חז"ל רצו לנשים לב כיצד הבורא מלווה אותנו תמיד, בכל מצב בחיים ופועל בצורה שרק נראית לנו טבעית.
ואולי חג החנוכה, שחז"ל אמרו עליו שלא יתבטל לעולם (בניגוד לכמעט כל שאר החגים) רוצה ללמד אותנו בדיוק את זה.
לשים לב לאותם "צירופי מקרים" לכאורה טבעיים ולהודות גם עליהם.
אולי זה אחד המסרים החשובים ביותר לנו לזמנים של חושך בעולם וחושך בחיים שלנו.
מאחל לכולכם את המסרים החשובים של חג החנוכה – שתזכו להיות לא רק נרות שמאירים, אלא גם שמשים ש"מדליקים" אחרים, שתזכו להאיר במיוחד כשיש חושך בחוץ ושתזכו לראות את השגחת הבורא גם באירועים לכאורה טבעיים, כי הוא תמיד איתנו.
אז תדליקו את החנוכיות שלכם ותפיצו את האור הבוהק שיש לכם לתת!
שלכם,
ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
התשובות לקושיות הראשונה והשניה מבוססות על רעיונות מתורתו של הרבי מלובביץ.
