לפני כארבעה חודשים יצאתי למסע של ריפוי באמצעות שיטת הרמב"ם "במרכז לרפואת הרמב"ם", בניהולו של ד"ר גיל יוסף שחר. את היית המטפלת שלי, המנטורית, המלווה והאוזן הקשבת במהלך המסע.
ראשית, אני רוצה להודות לך על מאור הפנים, הסבלנות, המקצועיות ועל הזיו המיוחד שמואר מעינייך.
המפגש הראשון היה מאיר עיניים. הבנתי את הרציונל להמלצות התזונתיות, הבנתי את ההמלצות לאשורן ומיד "התנפלתי" על התהליך במלוא המרץ.
אני רוצה לציין שהתהליך לא לחלוטין היה זר לי, כיוון שבעבר הלא רחוק, 7 שנים הייתי טבעונית וכיוון שאני כבר שנים רבות בתודעת תזונה בריאה. ולמרות כל זאת הייתי חייבת בשינוי משמעותי.
אני נפעמת מחיי החדשים. האנרגיות הנהדרות, תחושת השובע הנעימה, חוסר צורך לאכול בין הארוחות, והעיקר הפסקת הצורך לנשנש גם בלי שאני רעבה. זה, דרך אגב, היה הפחד הגדול ביותר שלי. אם זכור לך, בשיחה הראשונה, אמרתי שהשעות הקשות שלי הן שעות הערב המוקדמות שבהן אני מרגישה צורך לנשנש בלי הפסקה, ושכך גם עשיתי בעבר, לפני כניסתי לתוכנית. חששתי שלא אצליח להתגבר על ההרגל הבעיתי הזה.
להפתעתי, השינוי היה מידי, כבר ביום הראשון. השינוי היה בכל המטרות שהצבתי לעצמי, כולל הפסקה מידית בצורך לנשנש בשעות הערב.
השבוע שמתי לב לתופעה חדשה ומאד מעניינת. לאחר שהנכדים שלי אוכלים חטיף מתוק כל שהוא, ואני ניגשת לנשק אותם, אני חווה דחייה וגועל ממשי מריח הסוכר/שוקולד. זו הייתה נקודה נוספת ששיקפה לי את גודל השינוי.
לאחר ארבעה חודשים חל שיפור ניכר במדדי בדיקות הדם.
ואני יורדת במשקל בעקביות ובהדרגה מתונה. נכון לעכשיו ירדתי ארבעה וחצי ק"ג..
הירידה במשקל הייתה המוטיבציה הראשונה שלי בהצטרפי לתוכנית, היום המשקל הוא בונוס כשהעיקר הוא שינוי באורח החיים, באיכות החיים, בבריאות, באנרגיות החיוביות, ובתחושה החדשה והמפתיעה שאוכל הוא לא אויב שצריך להילחם בו.
אני רוצה להודות לך ליאת על הליווי המקצועי, מאיר העיניים, הסבלני והמחבק.
ליווית אותי בקבלה שלמה ונתת לי מענה מדויק לצרכים שלי.
יישר כוח ליאת יקרה.
ותודה לד"ר גיל יוסף שחר שהביא לנו את הבשורה.
