זה לא סוד שהזיכרון שלנו נפגע ככל שמתבגרים.
גם מידת העונג שלנו מפעולות שונות הולכת ודועכת ככל שאנו מתבגרים.
מהירות החשיבה נפגעת, הזיכרון לטווח קצר, יכולת "השליפה" של מידע, היכולת לקבל החלטות מהירות ונכונות ולתעדף מידע כרלוונטי וכלא לרלוונטי גם הן פוחתות ככל שמתבגרים.
הזיכרון כפי שאנו מכירים ומבינים אותו, איננו קיים אצל אף בעל חיים, אלא אצל מין האדם בלבד.
הזיכרון האנושי הוא היכולת לקלוט מידע, לעבד אותו, לאחסן אותו, לשלוף אותו, להשוותו לזיכרונות אחרים ובעיקר לעשות בו שימוש כאשר הוא נדרש.
"כושר מוחי" הוא היכולת שלנו לעמוד בדרישות המנטליות שמציבים לנו החיים, זה בא לידי ביטוי ביכולת לעבד אינפורמציה, להבין מערכות יחסים, לתכנן תוכניות, לשלוף מידע מהזיכרון ועוד.
אחד הדברים שנפגעים בזקנה הוא זיכרון העבודה, ה – Working Memory.
זיכרון עבודה מהווה חלק מהזיכרון לטווח קצר והוא משמש לאחסון מידע המופנה לעיבוד. זיכרון העבודה מאפשר לאחוז בפיסות מידע שונות עד שהחלקים מתמזגים לכדי מחשבה או רעיון שלם.
זיכרון העבודה טוב "לדברים שחשובים לנו ברגע הנוכחי" ולכן הוא גורם מכריע למיקסום היכולות וההישגים שלנו כמעט בכל תחום.
ישנן מגוון סיבות שונות שבגללן המוח עלול להיפגע וכתוצאה מכך הזיכרון יפגע.
למשל ירידה באספקת הדם למח (לרוב עקב טרשת עורקים), צריכת יתר של אלכוהול או קנביס, עישון, מחסור בוויטמין B12, מחסור בחומצה פולית, צריכת תרופות מסוימות, שקיעה של חומרים שונים הפוגעים במוח, לחץ, חרדה, דיכאון, חוסר שינה וגם מצב של עומס יתר נפשי, שהוא אחד המצבים השכיחים בהם מופיעות בעיות בזיכרון.
מחלות שונות כמו לחץ דם גבוה, סוכרת ועודף שומנים עלולות אף הן לפגוע בזיכרון.
הפגיעה יכולה להתבטא בירידה הדרגתית, בירידה פתאומית וחולפת או בירידה פתאומית עם החמרה בתפקוד המוח.
הפרעה שזוכה ליותר ויותר תשומת לב נקראת "ירידה קוגניטיבית מינימלית (Minimal Cognitive Impairment) שעלולה להיות שלב ביניים בדרך למחלת אלצהיימר.
אבל מעבר לגורמים הללו, ישנו גם גורם ביולוגי, שהינו חלק מהתהליך הטבעי של הזקנה
צריך להבין מהו אותו גורם ביולוגי והאם ניתן להאט את הירידה בתפקוד שלו.
בשביל להבין מה התהליך שמוביל לאיבוד הזכרון ולירידה בתפקוד המוחי, צריך להכיר את אחד החומרים החשובים ביותר בכל הקשור לפעילות ותפקוד המח – הדופמין.
דופמין הינו הורמון ונוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) שאחראי על התקשורת בין נוירונים שונים במח.
הדופמין חיוני לתפקוד אופטימלי של קליפת המח הקדם מצחית (prefrontal cortex) שלוקחת חלק בין היתר בתפקודים מחשבתיים גבוהים [1].
דופמין הוא נוירוטרנסמיטר הגורם "להרגשה טובה" המעורב בשמירה על תפקוד קוגניטיבי, רגשות חיוביים ואריכות ימים.
מרגע שאדם נולד, הדופמין ממלא תפקיד מרכזי בהתנהגות התגמול, עד כדי כך שתגובת הדופמין יכולה להכתיב תשוקה והתמכרות למאכלים ממותקים, תרופות, טבק, הימורים ומין.
כל ההתנהגויות הללו יכולות לגרום לשחרור דופמין במוח שיוצר בצורה סובייקטיבית התמכרויות לעונג.
מעבר לכך, דופמין אחראי על היכולת להציב יעדים ותכנון הפעולות שיביאו להגשמתם.
ואם כל זה לא מספיק, מחקרים מהשנים האחרונות מצאו שרמות דופמין קשורות באופן הדוק ליכולת היצירתיות שלנו (שילוב של חשיבה מסתעפת וחשיבה מתכנסת) [6].
כאשר אנו מתבגרים, יש פגיעה ברמות הדופמין במח
אפקט זה גורם לנו לאבד פונקציות נוירולוגיות והתוצאה מכך היא "אובדן ההתלהבות" וההנאה בחיי היומיום וכן ירידה בתפקוד הכללי עקב פגיעה בזיכרון העבודה [2].
החזרת הדופמין לטווחי גיל צעירים יותר היא חיונית לא רק לתפקוד שלנו, אלא גם לאריכות חיים בריאה ומהנה.
כאשר רמות הדופמין יורדות, אנחנו פחות מתלהבים מדברים והופכים להיות הרבה יותר אדישים לחיים. אנחנו הרי רוצים להמשיך להתלהב ולהתענג מהחיים.
בשביל זה אנחנו צריכים לעצור את הירידה הטבעית שחלה ברמות הדופמין במח ככל שמתבגרים [3].
אנשים מזדקנים מגלים שהמוטיבציה שלהם, התפקוד הקוגניטיבי שלהם והיכולת שלהם ליהנות מאירועים מהנים פוחתת ואף נעלמת.
כשזה קורה, אנשים מפתחים כאמור סוג של אדישות לאירועי החיים, מה שמתבטא לא פעם כדיכאון קליני, שנפוץ מאוד בגיל מבוגר.
כבר לפני כ – 30 שנה התברר שדיכאון לא נובע רק מחוסר סרטונין במח, אלא גם מחסר דופמין [4,5].
אם נסכם חלק זה, אנחנו רוצים רמות דופמין תקינות גם בגיל מבוגר.
נשאלת שאלה מדוע ככל שמתבגרים יש ירידה ברמות הדופמין?
התשובה טמונה באנזים בשם MAO-B (Monoamine oxidase-B).
אנזים זה מפרק בין היתר את מולקולת הדופמין.
מחקרים מצאו שפעילותו של MAO-B גדלה ככל שמתבגרים [7,8].
יתרה מזאת, לא רק שהוא מפחית את רמות הדופמין, אלא שפעילותו מייצרת רדיקל חופשי, מי חמצן (H2O2), שגורם לנזק נוסף לתאי המח [7].
פעילות מוגברת של האנזים MAO-B מקושרת גם לשכיחות גבוהה של מחלת פרקינסון ואחת הסיבות ששכיחות המחלה עולה עם הגיל, היא פעילותו המתגברת של MAO-B [7,9].
מכיוון שמולקולת ה- MAO-B שוכנת על קרומי המיטוכונדריה והיא כאמור מייצרת את הרדיקל החופשי מי חמצן, אפקט שעלול לפגוע ישירות בקרומי המיטוכונדריה, מה שמוביל לשימוש לא יעיל באנרגיה ונזק נוסף לתאים ובסופו של דבר למוות של התא.
התוצאה הטרגית היא דעיכה קוגניטיבית, הרס תאי מוח, הפחתת "מרץ הנעורים" וחשק מיני, התקדמות לעבר הפרעות נוירולוגיות, דיכאון וירידה באורך החיים.
ועוד לפני שמחסור בדופמין מאיץ התפתחות מחלות, הוא משפיע גם על אנשים בריאים.
מחקר על אנשים בריאים מצא קשר מובהק בין רמות הדופמין במח לבין תפקוד מוטורי וקוגניטיבי [10].
סיכום ביניים
על מנת לשמור על רמות דופמין תקינות גם בגיל מבוגר, אנחנו צריכים לעכב את האנזים MAO-B.
כיצד ניתן לעכב את MAO-B בצורה טבעית וללא תופעות לוואי?
על כך אתם מוזמנים לקרוא בחלק ב' של מאמר זה.
שלכם,
גיל יוסף שחר (MD)