חברים יקרים,
בואו נדבר קצת על ההתייחסות ל – נפילות.
ידוע ש-96% מהאנשים שניסו לעשות דיאטה עצרו את התהליך בשלב מסוים, נשברו וחזרו לנקודת ההתחלה.
למה זה קורה? באיזו נקודה זה קורה?
כשהם נופלים באכילה "אסורה" לא מתוכננת, הם מרשים לעצמם להידרדר ("אם כבר אז כבר") ולבסוף נוטשים את התהליך כולו.
מה היה קורה אם תלמיד היה מגורש מבית הספר בגלל טעות אחת במבחן?
מה היה קורה אם היו מפטרים עובדים שעשו טעות אחת בפרויקט בעבודה?
ואם לא היו נותנים רישיון נהיגה לכל תלמיד שעשה טעות בשיעור?
אז למה בתהליך שינוי תזונתי אנחנו כל כך מחמירים עם עצמנו?!
הסיבה היא פשוטה – הנפילה לא נתפסת חלק מהתכנית ולכן לא לוקחים אותה בחשבון.
לא כמו טעויות בשיעור נהיגה, בבית הספר או במקום העבודה, שם הטעויות נחשבות חלק בלתי נמנע מההתקדמות והלמידה שלנו. לכן אנו מכנים זאת – ניסיון מצטבר. אנשים מנוסים הם אנשים שלמדו מהמון טעויות.
בתהליכי שינוי תזונתי ודיאטה אנשים מעדו (ערב חג, חופשה הכל כלול, וכד') והידרדרו כל כך הרבה פעמים, עד שכל נפילה הפכה להיות הוכחה עבורם לכישלון התהליך כולו, ולכן הם נוטשים. הנפילה משרה פחד של הפסד בטוח כבר בנקודת ההתחלה !! כי לפעמים עדיף ליפול ולוותר מאשר להתמודד עם הפחד מנפילה ותחושה צורבת של תבוסה (נוספת).
איך מתמודדים עם הכשלון שמאיים בסתר?
מדוע רבים כל כך נוטשים אחרי הנפילה?
בואו לקבל כלים שיהפכו אתכם לחכמים הרבה יותר וכך תעשו חסינים מתבוסות –
כלי 1 – נפילה היא לא הסוף, היא נקודת ההתחלה
תהליך שינוי הוא בהכרח יציאה מאזור הנוחות המוכר והמורגל. לצורך ההמחשה – דמיינו תהליך שינוי כיציאה מגבולות הארץ, אבל לא בשדה"ת אלא חציית גדר לארץ אחרת, לא ידועה. חציית הגבול מביאה מיד תחושת איום, יחד עם ריגוש של חידוש ושינוי. ככל שמתקדמים מרגישים יותר את הצורך לחזור לביטחון המוכר שהשארנו מאחור. ממול יש עולם לא מוכר והדרך היחידה להכיר אותו היא להתקדם. אלא שלהתקדם יוצר ירידה בביטחון. וזה מאבק השינוי. ואז מגיעה נפילה … ארוחה כבדה בערב חג, קינוח סוכרי במסעדה, עוגה וממתקים באירוע, ארוחת בוקר מוגזמת במלון הכל כלול… וממילא אנחנו לא רואים שיש תקווה, אז הנפילה מוכיחה ש"אי אפשר", היא נותנת לנו אישור למה שרצינו ממילא – לחזור לאחור. לביטחון המוכר.
הנפילה הזו היא המבחן הראשון של כל מי ש"חצה את הגדר". והיא באה מצד אחד לבחון את המסוגלות שלכם, ומצד שני באה לתת שיעור. אנשים מצליחים הם כאלה שלמדו מהנפילות וצברו ניסיון.
נפילה חייבת להיות חלק מתהליך שינוי. היא לא "מופיעה" סתם, אלא הכרחית.
מדוע? – כי בשינוי אתם עוברים ממצב א' למצב ב'. אחרי המון שנים במצב א' פיתחתם הרגלים חזקים ותגובות אוטומטיות ובמעבר למצב חדש אתם לא באמת יודעים עדיין איך תגיבו למצבים החדשים. לכן אתם מגיבים כמו שהתרגלתם במצב הקודם (למשל, לנגוס בעוגיה בלי כוונה, לבלוס בלילה בלי לדעת בכלל למה, ועוד).
המצב החדש זה כמו להיכנס להריון בפעם הראשונה. כמו לטוס לחו"ל בפעם הראשונה. כמו להתגייס לצבא, כמו לקחת על עצמכם פרויקט חדש בעבודה. בכל אלו חוסר הביטחון, החששות, הספקות, ותחושת "אני לא מכירה את עצמי ככה" – כל אלו הן תחושות הגיוניות ואפילו הכרחיות. במקום לפחד ממעידות הגיוניות, עלינו לפתח סבלנות להיכרות עם המצב החדש. במקום לחשוש מחוסר הביטחון הזמני, עלינו לצבור נקודות בטחון במקום החדש.
כשאתם מעלים ספק "אני לא מרגיש.ה משוחרר.ת" – תתארו לכם אישה בהריון ראשון מתקשרת לבית החולים ואומרת – "תשמעו, אני חוששת שאני מדרדרת להפסקת הריון. אני כבר בחודש רביעי ולא מרגישה אמא. אני עדיין מרגישה רווקה. אין לי תחושת אימהות!!!! – תצילו, מה עושים? אולי אני לא מוכנה?"
מה הייתם עונים לה? – משהו כמו, תמשיכי לחיות. הרגשת האימהות תגיע מאליה.
כך תענו לעצמכם ברגעי החשש משחרור.
כלי 2 –
בצבא מאמנים חיילים לפי מודל – מקת"ג. כלומר: מקרים ותגובות. הם יודעים שיום אחד תהיה תקלה בטנק, תהיה היתקלות עם אויב, אולי יהיה חסר מים או כל תקלה אחרת שהצבא מכיר מניסיון העבר. השאלה היא לא אם יהיו "נפילות" בקרב, השאלה היא – מה תעשה כשתגיע לנפילה.
ערבי חג הם נפילה ידועה מראש.
אירוע חתונה הוא מקום מועד לנפילה, וגם זה ידוע מראש.
מסעדה, חדר אוכל בעבודה, אירוח עם חברים … כל אלו הם "אזורי קרבות" ידועים מראש. אז למה אנו בכל פעם מחדש נופלים? ויותר מעניין – למה אנחנו מתפלאים בכל נפילה מחדש?
למה אנו חוששים מחגי תשרי?
אז לפי כלי המקת"ג – אין יותר צורך לחשוש, אין אפשרות להתפלא.
לפי המקת"ג יש לנו המון ניסיון בכל אירועי הנפילות הללו, ולכן אנו יכולים להתאמן על השאלה – מה אעשה בכניסה ל"אזור הקרב"?
שימו לב – אין שאלה אם יהיו פיתויים ששמים לנו מלכודות לנפילה. יהיו בוודאות!! השאלה שאתם צריכים לשאול היא – מה אעשה כשיציעו לי קינוח? איך אגיב ללחץ חברתי? איך אגיב לדחף הפנימי? כמה מנות אני רוצה לאכול מכל המבחר? – ברוב המקרים אתם ממש יכולים לדמיין את המגוון על השולחן.
אז מקת"ג מאפשר לנו ליצור "תקציב" מראש, להתכונן ל"מחבלים" שיצוצו לקראתנו על השולחן, ולדמיין את כל מה שעומד לקרות.
נכון, בפעמים הראשונות זה מוציא את הכיף של אכילה ספונטנית, אבל אחרי שמאמנים את המוח שלנו איך לאכול, אנו יוצרים הרגלים וחוזרים לאכילה ללא תכנון מראש.
כלי 3 –
התחלנו תהליך שינוי, אנו מנסים לעקוב אחרי ההרגלים החדשים ואחרי התפריט החדש. ו… אופסס, נפלנו בקינוח או נשנוש לילה. בלי ששמנו לב, כאילו זה היה מישהו אחר.
זה טבעי. ככה קורה לכל מי שמנסה לעשות שינוי. המוח כמו קפיץ שקשור להרגלי העבר שלנו.
הדרך לקום ולהתקדם היא לומר – נ.א.מ. – נו-אז-מה?!
נפלתי? – נאמ.
הכנסתי סוכר בתקופת הניקוי? – נאמ.
לקחתי תוספת למרות שהרגשתי שובע? – נאמ.
אנשים שרוצים להשתמש בזה כתירוץ לאכילה ונפילות חוזרות, הם לא אנשים שמחויבים לשינוי. נו-אז-מה: אין פירושו "יאללה, תאכל מה שבא לך". אלא להיפך – הכוונה היא "אנחנו בתהליך, ואם קרתה נפילה חד פעמית, נו-אז-מה, קום ותמשיך בתהליך".
כלי 4 –
הסיבה העיקרית לדרדור אחרי נפילה היא סיבה פסיכולוגית. המוח האנושי נבהל מהפתעות. המוח לא אוהב שצצים דברים לא צפויים. וכשקורות נפילות לא צפויות הוא נבהל ומכשיל אותנו לחזור לאחור.
תדמיינו שאתם הולכים ביער האמזונס ופתאום שומעים נהמות של חיה לא ברורה. מה תרצו לעשות? – להמשיך ללכת כרגיל, או לברוח לאחור?
זה מה שקורה בנפילה לא צפויה.
אבל מה יקרה אם הנפילה תהיה צפויה? – איך היינו מרגישים אם המדריך באמזונס היה מדריך אותנו מראש שיהיו נהמות של חיות, אבל זה לא מסוכן כי יש גדר מסביב למסלול ההליכה? – במצב כזה הייתם ממשיכים ללכת ולא בורחים לאחור. לא בגלל החיות, אלא בגלל שזה היה צפוי.
תעשו לכם רשימה של כל הנפילות הצפויות. כאלו שאתם מזהים מהניסיון. תסתכלו ביומן ותזהו מה עומד לקרות בחודש הקרוב – נסיעה, אירוע, חגים, אירוח, מסעדות, … הכל!
ככל שתזהו יותר "נהמות חיה", כך זה לא יפחיד אתכם ולא תירתעו. כלומר – לא תהפכו נפילה לדרדור והתרסקות בבולמוס.
כלי 5 –
אף תהליך שינוי לא נעצר עד שאתם לא הכרזתם על עצירה.
כל עוד לא אמרתם – "זהו, אני עוצר.ת את התהליך", הוא לא נגמר. אף אחד לא יכול לעצור לכם את התהליך חוץ מכם!
אף נפילה היא לא הפסד סופי, ואף ירידה של 2 ק"ג היא לא ניצחון מוחלט.
ההצלחה העיקרית היא היכולת להתמיד.
בהצלחה יקרים,
יגאל רווה
