הדבר הקשה ביותר בעולם: מאיפה מוצאים כח להשתנות?

אין דבר יותר קשה מלהשתנות.
אבל מאיפה מוצאים את הכח לזה, בפרט אחריכל כך הרב הפעמים ניסינו ונכשלנו?
מסתבר שהתשובה לכך טמונה בתשובה לקושיה הגדולה ביותר שיש על ספירת העומר – ההכנה שעם ישראל התבקש לעשות לפני מתן תורה.

הפסוק בתורה שמדבר על מצוות ספירת העומר הינו:
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה" (ויקרא כג, טו).

בפסוק זה יש קושי גדול מאוד.
הספירה על פי הפסוק צריכה להתחיל "ממחרת השבת" – אחרי השבת, דהיינו ביום ראשון.
אבל כידוע, על פי חז"ל וכך המנהג בכל קהילות ישראל, ספירת העומר מתחילה מיד במוצאי היום טוב הראשון של פסח. כך פרשו לחז"ל את הפסוק: "ממחרת השבת – ממחרת יום טוב".
ומפורסם הדבר שקבוצה בימי בית שני, שנקראה בשם, בייתוסים, פירשו את הפסוק כפשוטו וטענו שיש להתחיל את ספירת העומר רק אחרי השבת שחלה בימי הפסח ולא מייד לאחר היום טוב הראשון.
גם הקראים פרשו כך את הפסוק.
ועל פניו, זה הפירוש המתבקש. התורה הרי אמרה "ממחרת השבת".
חז"ל לעומתם טענו שכך המסורת עוד מימי משה רבינו. מסורת שעברה בעל פה מאב לבן.
ונשאלת שאלה גדולה מאוד:
מדוע התורה בחרה להשתמש בביטוי "ממחרת השבת", אם בכוונתה שהספירה תחל מייד לאחר היום טוב הראשון של פסח?
מדוע התורה נתנה פתח לאלו הרוצים לטעות?
הרי התורה יכלה בקלות לכתוב "ממחרת הפסח" ואז לא הייתה כל התלבטות וכל מחלוקת.
בעקבות הניסוח בתורה, חז"ל נאלצו "להתפתל" ולהביא הוכחות שונות לכך שהכוונה היא מיד לאחר הפסח (מוצאי הפסח), ולא לאחר השבת.
מדוע לא לחסוך את כל ההתפתלויות האלה ופשוט להגיד "ממחרת הפסח"?

בשביל להבין את הסיבה יש להבין מה כל העניין של ספירת העומר.

ספירת העומר היא ההכנה למתן תורה.
ההכנה היא תיקון המידות שלנו. לתקן את המידות הפגומות בנפש ובאישיות ולהעצים את המידות הטובות שבנו.
או במילים אחרות – כדי להיות ראויים לקבל את התורה, צריכים להשתנות.

יציאת מצרים נמשלת על ידי חז"ל ללידה של עם ישראל.
ואפשר להקביל את לידת עם ישראל ללידה של כל אחד ואחד באופן פרטי.
נשמה שהגיעה לעולם הזה, הגיעה כדי להשתנות. כדי להתפתח, כדי לצמוח ולגדול.

אדם עלול להגיד לעצמו: איך אני אשתנה באמת? זה בלתי אפשרי. התאוות חזקות ממני. הרי ניסיתי אינספור פעמים להשתנות וזה לא באמת עבד.
אדם עלול ליפול לייאוש מעצמו.
רוב האנשים כנראה מתוסכלים מהרגלים או ממידות שיש בהם ולמרות שהם יודעים שאלו דברים פגומים ויש לשנות אותם, הם לא מצליחים.
לא פעם הם סובלים מהמידות שלהם ומאופן ההתנהלות שלהם, אבל למרות זאת לא מצליחים להשתנות.

כאן מגיעה התורה ואומרת משהו מאוד עוצמתי.

ימי החול במהלך השבוע מייצגים את העולם הפיזי.
שבת מייצגת את העולם הבא.
העולם הבא, נקרא בחז"ל גם "יום שכולו שבת" (משנה, מסכת תמיד, ז, ד).
כלומר, שבת מייצגת כח ועוצמה שהם מעל העולם הזה, מעל חוקי הפיזיקה.
כלומר, שבת היא המדרגה הנעלית ביותר בזמן, אבל גם היא עדיין בגדר הזמן – יום שבת.
שבת נעלית מכל ימי החול אבל עדיין מחוברת אליהם ושייכת אליהם.

"ממחרת השבת" מסמל עניין הנעלה יותר משבת – אור וכוחות למעלה מסדר השתלשלות העולמות והזמן.

התורה באה כביכול להגיד לנו כעם, מייד לאחר שנולדנו כעם, ביציאת מצרים: "אתם כעת צריכים להשתנות. ואני יודעת שלהשתנות זה לא פשוט בכלל.
 זו למעשה העבודה הקשה ביותר.
 ולכן, דעו לכם שבורא עולם נותן לכם כוחות שהם ממחרת השבת. כוחות שהם ממקום גבוה כל כך, אפילו מעל המקום בו נמצאת שבת והעולם הבא!"

התורה בעצם אומרת לעם ישראל:
היציאה ממצרים לא היתה בכח שלכם.
הקב"ה הוציא אתכם ממצרים.
אבל כעת אתם צריכים לעשות את העבודה בעצמכם ובשביל זה אתם צריכים להשתנות.
ודעו שיש לכם את הכוחות לכך!
אתם מקבלים כוחות ואורות ממקום כל כך גבוה, בדיוק בשביל זה, כדי שתצליחו להשתנות מקצה לקצה.

כך גם אצל כל אחד מאיתנו.
הלידה לא היתה עם הכח שלנו.
הצירים של אמנו הם אלו שדחפו אותנו החוצה מהרחם. זה לא היה מאמץ שלנו. בלידה היינו יחסית פסיביים. כח חיצוני דחף אותנו החוצה.
אבל כעת לאחר הלידה, אנחנו צריכים להשתנות.
בשביל זה הגענו לכאן.
וזו אכן נראית משימה כמעט בלתי אפשרית והחיים מוכיחים לנו זאת שוב ושוב, שבהרבה תחומים בחיינו אנחנו לא ממש מצליחים להשתנות.
כאן באה התורה ואומרת לנו, דעו לכם שיש לכם כוחות ממקום שהוא, "ממחרת השבת".
אחרי השבת.
ממקום כל כך גבוה, שאין דרך לתאר אותו, אלא במילים "ממחרת השבת". אתם מקבלים אורות שאפילו בעולם הבא (יום שכולו שבת) אין אורות כאלה.
ואתם מקבלים אותם כדי להשתנות.

אז דעו שגם אם אתם לא מרגישים כך, אתם יכולים להשתנות.
קל זה לא, אבל זה אפשרי!
וזה אפשרי בזכות הכוחות והאורות שקיבלנו ממקום נעלה עד מאוד, לא רק מעבר לגדרי העולם, אלא גם מעבר לגדרי העולם הבא.

התורה הייתה מוכנה לתת פתח לרוצים לטעות, רק כדי שאנחנו נדע איזה כוחות קיבלנו כדי להשתנות כאן בעולם הזה.
התורה הייתה אפילו מוכנה לשלם את המחיר הכבד מנשוא, של מחלוקות שגרמו לפירוד בעם, רק כדי שכל אחד מאיתנו ידע שהוא מסוגל להשתנות, שהוא קיבל מייד לאחר הלידה, את כל הכוחות לכך.

אז בפעם הבאה שאתם מחליטים להשתנות, או לשנות הרגל או מידה באישיות, דעו שאתם מסוגלים לכך! בוודאות.

אם כבר התייאשתם מלהשתנות, כי ניסיתם הרבה פעמים ונכשלתם, אל תתייאשו. זה אפשרי.
השכר שמקבלים כאשר משתנים באמת הוא שכר שאין למעלה ממנו. העונג בלהשתנות באמת עולה על כמעט כל תענוג אחר.
כדי להיות באמת בשמחה, כדי להבריא לא פעם ממחלה קשה, כדי לחיות חיי זוגיות מאושרים, כדי להצליח בחינוך הילדים, כדי להצליח בעסקים ועוד עוד – צריכים להשתנות.

בשביל זה באנו לכאן.
כדי להשתנות.
כדי לצמוח ולהתפתח.
ורק כאשר משתנים, באמת מתפתחים.

אז נכון שזה מסע קשה וארוך, אבל קיבלנו את הציוד הטוב ביותר למסע הזה.
קיבלנו את כל מה שאנחנו צריכים.
וזה ביכולת שלנו.

הפסוק "ממחרת השבת" נאמר כדי לטעת בנו את הידיעה הזו חזק בתודעה, שאין דבר העומד בפני הרצון ואנחנו מקבלים כוחות עצומים למעלה מכל דמיון, שיעזרו לנו להצליח במשימה להשתנות.

וכדאי לנו.
כי להשתנות זה המפתח להשיג את כל מה שאנחנו רוצים להשיג בחיים.

*הרעיון המרכזי במאמר זה לוקט מתורתו של הרבי מלובביץ'

שלכם,

גיל יוסף שחר (M.D)