הרפואה הקונבנציונלית מנסה לחסל את תאי הסרטן.
היא עושה זאת באמצעות הטיפול הכימותרפי, הקרנות והתרופות הביולוגיות.
כל שלושת הטיפולים הללו מיועדים לחסל את תאי הסרטן.
גם הרפואה הטבעית מנסה לחסל את תאי הסרטן.
הרפואה הטבעית עושה זאת באמצעים אחרים כגון, "הרעבת" תאי הסרטן, שימוש בצמחי מרפא בעלי תכונות אנטי-סרטניות, חיזוק מערכת החיסון כדי שזו תחסל את תאי הסרטן, דפוסי חשיבה שיעזרו לחסל את תאי הסרטן ועוד.
אז הגישה זהה, רק האמצעים שונים.
נשאלת השאלה, האם קיימת גישה אחרת להתמודדות עם סרטן?
לפני שנענה על השאלה הזו, יש לתת הקדמה חשובה:
מהו השוני בין תא רגיל לבין תא סרטני? ומה מסייע לתא הסרטני לשלוח גרורות?
יש מספר רב של הבדלים בין תאים בריאים לתאים סרטניים.
אחד ההבדלים הוא המטבוליזם של התאים.
לכל תא יש שתי אפשרויות לייצר אנרגיה לעצמו – באמצעות חמצן (נשימה תאית ארובית) וללא חמצן (נשימה תאית אנאירובית).
נשימה אירובית מתרחשת באיברון תוך תאי שנקרא בשם מיטוכונדריה.
המיטוכונדריה היא "בית הזיקוק" של התא – המפעל הראשי של התא לייצור אנרגיה.
המטבוליזם היעיל יותר הוא באמצעות חמצן ולכן אם יש מספיק חמצן, התא תמיד יבחר באפשרות זו של נשימה אירובית באמצעות המיטוכונדריה.
תאים סרטניים עומדים בפני בעיה.
הם הרי התחילו מתא אחד שהתחיל להתחלק ללא בקרה.
הם מתרבים מהר מאוד אבל כלי הדם המספקים חמצן לאותה רקמה לא מתרבים.
כלי הדם שסיפק דם לאותו תא ראשון שהפך להיות תא סרטני, כבר לא מסוגל לספק את כמות החמצן הדרושה לאלפי – עשרות אלפי (ואף יותר) תאי הסרטן שנוצרו מאותו תא סרטן ראשוני.
תאי הסרטן חווים חסר בחמצן.
לכן, כדי להמשיך לשרוד ולהתחלק, הם עוברים לנשימה אנאירובית, ללא חמצן. תהליך זה נקרא בשם גליקוליזה – הפקת אנרגיה מגלוקוז.
מתברר שתאים סרטניים משתמשים בגליקוליזה אנאירובית פי 200 לעומת תאים בריאים!
כך, תאי הסרטן לא תלויים באספקת חמצן, כמו כל שאר תאי הגוף והם מצליחים לשרוד למרות שיצירת כלי דם חדשים לא עומדת בקצב ההתרבות שלהם.
למעשה, במחקרים שנעשו התברר שרוב רובה של האנרגיה של תאי הסרטן מופקת מגליקוליזה, הנשימה האנאירובית של התא.
לתכונה זו יש גם יתרון קטן.
היא זו שבאמצעותה אנחנו יודעים למצוא תאי סרטן וגרורות בכל רחבי הגוף.
הבדיקה הנפוצה לאיתור גידולים וגרורות נקראת PET-CT – בדיקה שבה מזריקים לאדם גלוקוז שמסומן רדיו-אקטיבית ומכיוון שתאי סרטן זקוקים להרבה גלוקוז, אותו גלוקוז רדיו-אקטיבי נטמע קודם כל בתאי הסרטן.
מכשיר ה- PET-CT קולט איזורים בהם יש גלוקוז רדיואקטיבי וכך אנחנו יודעים היכן יש תאי סרטן.
תאי הסרטן כנראה גם מייצרים קולטנים רבים יותר לגלוקוז, על מנת לוודא שיש להם יתרון בקבלת הגלוקוז על פני כל רקמה אחרת בגוף.
נחזור לאופן ייצור האנרגיה של תאי הסרטן.
מסתבר שיש כמה הבדלים משמעותיים בין נשימה אירובית לנשימה אנאירובית:
- בעוד תהליך הנשימה האירובית מתרחש במיטוכונדריה, תהליך הגליקוליזה מתרחש מחוץ למיטוכנדריה (בחלק המרכזי של התא הנקרא בשם ציטופלזמה).
- לתהליך הפקת אנרגיה מגלוקוז (גליקוליזה) ללא חמצן, יש תוצר לוואי – חומצה לקטית.
החומצה הלקטית שנוצרת בתהליך הנשימה האנאירובית, מופרשת מהתא הסרטני אל הנוזל הבין-תאי, ה – Extracellular fluid ויוצרת סביבה חומצית סביב תאי הסרטן.
מה ההשפעה של סביבה חומצית?
האם זה עוזר לתאי הסרטן או פוגע בהם?
מסתבר שחומציות גבוהה מעודדת ייצור של מולקולה שנקראת בשם VEGF, שאחראית על בניה של כלי דם חדשים לאותו איזור.
בתהליך שנקרא אנגיוגנזה (angiogenesis), הגוף "מבין" שאם רמת החומציות עלתה, התאים באיזור זה סובלים מחוסר באספקת חמצן ולכן הן עברו לנשימה אנאירובית.
מכיוון שנשימה אנ-אירובית פחות יעילה אנרגטית, הגוף רוצה לתקן מצב זה ולכן מייצר כלי דם חדשים שיספקו דם נוסף וחמצן לאותו איזור.
כך תאי הגידול מקבלים ייצור של כלי דם חדשים, המאיצים את יכולת החדירה שלהם לרקמות סמוכות.
אבל זה עדיין לא סוף הסיפור.
תהליך הגליקוליזה, המתרחש בתדירות כה גבוהה בתאי הסרטן גורם להשפעה נוספת.
הוא גורם לדיכוי הפעילות במיטוכונדריה.
מתברר שהמיטוכונדריה אחראית לא רק על ייצור האנרגיה במסלול האירובי, אלא גם על תהליך חשוב אחר שלפעמים צריך להתרחש בתא – אפופטוזיס.
אפופוטוזיס הוא תהליך שבו תא מחליט לבצע "התאבדות". מוות תאי מתוכנן מראש.
תאים סרטניים כמעט ולא מבצעים "התאבדות רצונית", מכיוון שכנראה המיטוכונדריה שלהם מעוכבת וכאמור יש למיטוכונדריה תפקיד מרכזי בתהליך המוות התאי.
זאת אומרת שתאים סרטניים חסינים כנגד התהליך הטבעי, שאמור היה לגרום למותם!
מה למדנו עד כה על תאי סרטן?
- תאים סרטניים הם תאים שלא תלויים כל כך באספקת חמצן.
- תאי סרטן יוצרים סביבה חומצית סביבם, המאפשרת להם להתרחב לאיזורים נוספים בזכות ייצור כלי דם חדשים.
- תאי סרטן עמידים הרבה יותר למנגנון "ההתאבדות המתוכננת מראש" (אפופטוזיס) שקיים בכל תא בריא.
נראה שתאי סרטן הם מפלצת בעלת תכונות קטלניות ובלתי ניתנות לעצירה.
(לצערנו בחלק גדול מהמקרים זה נכון. תאי הסרטן מפילים חללים רבים ומחלת הסרטן היא גורם התמותה השני בחברה המערבית וחוקרים טוענים שהיא מתקרבת בצעדי ענק להיות גורם התמותה המוביל).
אבל רגע,
אם נמצא שיטה לעכב את הייצור או את הפעילות של VEGF, אותה מולקולה שאחראית על ייצור כלי דם חדשים, בעצם "נחנוק" את הגידול ולא נאפשר לו להתפשט לרקמות נוספות.
אז אכן יש תרופה ביולוגית כזו.
שמה אווסטין (נמצאת גם בתרכובת שנקראת קסלודה).
היא בעצם נוגדן שנקשר ל – VEGF וכך מונע ממנו לפעול ולייצר כלי דם חדשים.
אבל יש גם אסטרטגיה נוספת וללא תופעות הלוואי של תרופות כימותרפיות / ביולוגיות
אם נצליח להוריד את רמת החומציות בנוזל הבין תאי סביב תאי הסרטן, נמנע מלכתחילה את הייצור של ה – VEGF.
אבל איך עושים את זה?
האם יעזור לשתות מים עם סודה לשתיה כדי להוריד את רמת החומציות סביב תאי הסרטן?
לא. זה לא יעזור.
סודה לשתיה (סודיום בי-קרבונט) היא אכן חומר שמנטרל חומציות, אבל אם נשתה אותה, היא תפעל על חומצת הקיבה. היא "תבוזבז" על חומצת הקיבה.
אז אולי נשתה כמות עצומה של מים עם סודה לשתיה? וכך חלק הסודה לשתיה אמנם תנוטרל על ידי חומצת הקיבה, אבל "עודף" ימשיך הלאה למעיים, יספג אל מחזור הדם וינטרל חומציות. האם זה יעזור?
לצערנו לא.
גם אם נשתה כמות עצומה של סודה לשתיה וחלקה יספג בצורה הפעילה אל מחזור הדם, זה אולי יוריד את רמת החומציות בדם באופן זמני, אבל זה לא ישפיע על הנוזל הבין-תאי באיזורי הגידול.
זו גם הסיבה שתזונה מנטרלת חומציות (תזונה בסיסית) לא באמת תשפיע על החומציות באיזור הגידול.
ראשית כי אי אפשר באמת להשפיע על רמת החומציות בדם (התזונה הבסיסית מורידה את רמת החומציות בשתן, לא בדם. רמת החומציות בדם לא ממש מושפעת מהתזונה) וגם אם זה היה אפשרי, זה לא היה מוריד את רמת החומציות בנוזל הבין תאי, באיזורי הגידול והגרורות.
בהערת אגב, נעיר שהזרקה של סודה לשתיה ישירות לגידול, נמצאה יעילה.
אבל מעבר לכך שזו פעולה מורכבת "לצלוף" עם הזריקה בדיוק לגידול, הרי יש צורך להזריק לא רק לגידול בכללותו, אלא לוודא שהחומר הגיע לכל איזורי הגידול.
בנוסף, יש להזריק גם לכל גרורה וגרורה. פעולה שהיא לא ממש מעשית.
אבל גם אם היא כן הייתה מעשית, חשוב לזכור שמכשיר ה – PET-CT מזהה רק גרורות בגודל של מילימטר ומעלה (ולרוב מזהים רק מגודל של 2 מ"מ). אם יש גרורות קטנות יותר (ולצערנו לרוב יש) לא נדע על קיומן.
זאת אומרת, ששיטה זו של הזרקת סודה לשתיה לגידול, אינה יכולה להיות אסטרטגיה יעילה כנגד הסרטן.
אנחנו צריכים למצוא חומר שבדם הוא "רדום" ואינו מנטרל חומציות, ואילו רק כאשר הוא נחשף לאיזורים חומציים, הוא "מתעורר", הופך להיות פעיל ומוריד את רמת החומציות.
יש כזה.
בחלק ב' נספר ונסקור בצורה יסודית חומר כזה, שנמצא על ידי חוקרים ומפתחים ישראלים ועומד לעשות פריצת דרך אמיתית בעולם הרפואה. חומר שראוי שמפתחיו יקבלו פרס נובל. חומר שכדאי שכל אדם שמתמודד עם סרטן יכיר.
שלכם,
גיל יוסף שחר (MD)
מאמרים נוספים בנושא הסידן האמורפי
- סרטון קצר בן 4 דקות בו אני מסכם את ההבדלים העיקריים בין הסידן האמורפי לבין תוספי סידן אחרים.
- אוסטיאופורוזיס – תוסף הסידן החדשני שמביא איתו בשורה
- הצלחה חסרת תקדים בתחום ההפריה החוץ גופית (IVF): סידן אמורפי שיפר את קצב הגדילה, כמות ואיכות העוברים
- האם חייבים לחסל תאי סרטן או שיש אלטרנטיבה – חלק ב'
- סידן אמורפי וסרטן – המחקרים שבוצעו + עדויות של מתמודדי סרטן
- קרוהן – תוסף התזונה שמשנה את החיים למתמודדים עם מחלת הקרוהן
- קרוהן וסידן אמורפי – עדות וידאו מרגשת במיוחד של חולת קרוהן
- סידן אמורפי וריפוי קורונה – המדע והמחקר הקליני שבוצע
- סידן אמורפי לשיפור ביצועים והאצת החלמה | עדויות של ספורטאים מקצועיים
- אוסטיאופורוזיס – מה אפשר לעשות כדי להאט ולבלום את ההאטה בצפיפות העצם?
