מבוא
לְמָה כדאי שנשים לב כשאנחנו חולים?
במה להתמקד כשאנחנו סובלים מכאב גרון מטריד, מבעיה בעור או מעצבות?
שנים רבות לפני שהתגלתה ההומאופתיה לעולם, לימד אותנו הרמב"ם הגאון כי הגוף והנפש קשורים זה בזו ומשפיעים זה על זו, וההתנהלות והקיום שלהם הוא לא דבר שניתן להפריד האחד מהשני. כשהגיע ד"ר סמואל האנמן (מגלה ההומאופתיה) לעומקי החקירה שלו בעניין מחלות האדם, הוא זיהה תבניות פעולה של מחלות שלא היו ידועות לפניו, וזיהה כי כל מערכות האדם לא רק קשורות זו בזו, אלא ממש שזורות זו בזו וקיומן מותנה באופן מוחלט האחת בשנייה. בהיותו פילוסוף ורופא מלומד, הוא הבין את קיומן של תופעות וזה מה שהוביל אותו לקבוע את העקרון המכונה טוֹטָאלִיּוּת הסימפטומים (Totality of Symptoms) או בעברית, עקרון כֻּלִּיּוּת הסימפטומים.
עקרון טוטאליות הסימפטומים הוא יסוד מרכזי בשיטת הטיפול ההומאופתית, והוא מסביר את הקשר הבלתי נתיק בין כל המרכיבים בהוויה הקסומה הזו שנקראת אדם. כל התהליכים קשורים אחד בשני, מושפעים ומשפיעים זה על זה וכולם ביחד ברגע נתון מהווים אחד שלם.
בהתאם לעיקרון הזה, ההומאופת-המטפל מתייחס למכלול הסימפטומים הפיזיים, הרגשיים והמנטליים של המטופל שמולו, ולא רק לתלונה אחת נקודתית או למחלה הספציפית שבגינה הגיע המטופל לטיפול. גישה זו רואה את המטופל כישות הוליסטית (שלמה, כֻּלִּית), שבה כל סימפטום הוא חלק מפאזל רחב יותר המבטא את חוסר האיזון בגוף ובנפש. בספר העקרונות של ההומאופתיה, האנמן מסביר את העניין במילים ברורות ופשוטות:
"להתייחס לסימפטום אחד בודד מבין כל הסימפטומים המוצגים במקרה מחלה כאילו זו המחלה,
זה לא פחות מגוחך מאשר להתייחס לכף רגלו של אדם כאילו היא האדם כולו" (האורגנון של אומנות הרפואה, סעיף 7 ה.ש. 4).
הבסיס הפילוסופי וההיסטורי של חוק טוטאליות הסימפטומים
עקרון כֻּלִּיּוּת הסימפטומים נתגלה לאחר תצפיות רבות ולאחר לימוד מעמיק של כתבי רפואה רבים שסקרו מקרי מחלה מכל העולם. ד"ר סמואל האנמן, מייסד ההומאופתיה שהיה רופא מבריק וחוקר חרוץ, הבין כי הגוף הוא מערכת שלמה ומורכבת, שבה כל המערכות וכל האיברים פועלים בהרמוניה, ושכל תנועה בכל מערכת או איבר משפיעה על כל האחרות. ההבנה הזו הביאה אותו למסקנה שהוא חייב לבחון כל חולי מקומי בהקשרים שלו.
בהתאמה לכך, ד"ר האנמן גם הבין שכל טיפול חייב להיות מותאם לאדם כולו ולא רק למחלה שלו. האנמן ציין כי התייחסות למחלה כאל תופעה מקומית בלבד, ולא כחלק מתמונה רחבה יותר של חוסר איזון פנימי זו הסתכלות מוטעית, וטיפול שמיושם כך, יוביל בהכרח להיווצרות של תופעות מחלה אחרות, לעיתים קשות וחמורות יותר.
כיצד פועל עקרון טוֹטָאלִיּוּת הסימפטומים?
כאשר הומאופת בוחן מטופל, הוא צריך להבין את המארג השלם של הסימפטומים של המטופל, כלומר, הוא מנסה להבין את תמונת הסימפטומים השלמה ואת הקשר בין כל הסימפטומים (בין כל התלונות של המטופל והמכאובים שלו). ההומאופת אינו מתמקד רק במחלה הספציפית, אלא בוחן את המטופל על בסיס ארבעת המישורים הללו:
- סימפטומים פיזיים- איתור מיקום הכאב ואיסוף המאפיינים של כל תחושה על פי האופן המיוחד שבו הם מופיעים אצל המטופל שיושב מולו. ההומאופת בוחן מה מחמיר ומה מיטיב את התחושות עליהן הוא התלונן (לדוגמא: החמרה מקור, מחום, בזמן קבוע ביום וכו') ומה מייחד את התלונה ("שורף לי", "דוקר לי", "הראש מרגיש כמו פטיש" וכו').
- סימפטומים רגשיים נפשיים- הבנת מצב הרוח, התגובות הרגשיות למצבים שונים, פחדים, חרדות, עצבות, חלומות ותבניות התנהגותיות שמייחדות את המטופל.
- סימפטומים מנטליים וקוגניטיביים– מאפייני החשיבה של המטופל (איך הוא חושב?), ראיית העולם, מהירות החשיבה, שליפת מילים ושליפה מהזיכרון, עומק החשיבה ומאפיינים נוספים.
- העדפות והרגלים- ההומאופת ירשום לעצמו מהי התזונה של המטופל, אורח החיים שלו, המקצוע, רמת הפעילות הגופנית, התגובות המאפיינות שלו לסביבה החיצונית, מה עושה לו טוב ורע, מה הטמפרטורה שלו, מה מזג האוויר המיטיב והמחמיר את מצבו וכו'.
ההומאופת מנתח את כל הסימפטומים שאסף, כסיפור אחד, וכמו בפאזל, הוא מחבר את כל הנתונים, עד ליצירת תמונה אחת שלמה של המטופל. זהו המטופל!
לאחר שינתח ויבין את כל התסמינים, ידרג אותם ויחקור את ההקשרים ביניהם, את הסיבות להיווצרותם ואת התוצאות של קיומם, הוא ייגש לבחירת הָרֵמֵדִי (התרופה ההומאופתית) המתאימה ביותר על פי חוק הדומים (Similia Similibus Curentur), כלומר הָרֵמֵדִי שיש לה את הזיקה לטפל בכל התסמינים כמקבץ אחד ולא רק בתסמין אחד בודד.
המכלול השלם של הסימפטומים של המטופל מעיד על ההתנהלות השגויה של מערכות הניהול, ההגנה והריפוי של האדם. זהו הטבע של המטופל האחד הזה.
הדרך היחידה לרפא אדם היא רק דרך תיקון אותה התנהלות שגויה ואת זה עושים רק בהתייחסות לכל הסימפטומים ביחד. כל דרך אחרת, כל טיפול בכל איבר בודד, כאילו והוא לא קשור לשאר המערכות באדם, תביא לכך שהמחלה תימשך לעד. האם יש אחד מאיתנו שיכול להצביע על איבר אחד בגופו שאינו מושפע מהאיברים האחרים שלו? שאינו מושפע ממצבו הנפשי?
תכל'ס, איך זה עובד בקליניקה?
כשמגיע מטופל לקליניקה, אנחנו יושבים ועורכים שיחה ובה מועלות כל התלונות שלו או שלה. אנחנו רושמים באופן מסודר את התלונות ומבררים אותן לעומקן. לאחר מכן, אנחנו שואלים על שאר המערכות והאיברים בגוף ועל מצבו הנפשי של כל מטופל ותפקודו המנטלי (גם אם לעתים זה נראה "לא קשור"). וכך אנחנו בונים את התמונה של המטופלים שלנו, לכל אחד תמונת מחלה אחת ויחידה וייחודית שיש רק לו. שוב, תמיד אנחנו נחפש את כל התופעות שסובבות את התלונה הראשית של המטופל. דוגמאות:
- מטופל עם מיגרנות- בארון התרופות ההומאופתי ישנן כ- 424 רֵמֵדִיס (הכנות הומאופתיות) שמטפלות במיגרנות באופן ישיר. הָרֵמֵדִי המתאימה לכל מטופל, חייבת לכלול ברשימת הסימפטומים שהיא אמונה עליהם, גם את שאר הסימפטומים שיש למטופל שלנו (ושאולי על חלקן הוא אפילו לא התלונן). לכן, מטופל עם מיגרנות שסובל גם מחום, בעיות מפרקים ורעידות יכול לקבל רמדי המופקת מעוקץ דבורה. ומולו, מטופלת הסובלת מאותן המיגרנות, אך בצירוף של כאבים קשים במערכת העיכול, אי שליטה בכעסים וסימפטומים נוספים תקבל רמדי מצמח הנקרא קולוצינטיס. בשום מקרה, לא תירשם רמדי הומאופתית רק לשיכוך הכאב. ההומאופת יבדוק כיצד הכאב בא לידי ביטוי, מה משפיע עליו, כיצד הוא קשור למצבו הרגשי של המטופל, וכיצד הוא מתנהל ביומיום.
- חולה דיכאון וחרדה- ההומאופת יבחן עם המטופל מה מיוחד בדיכאון שלו כמו שהוא מופיע אצלו. הוא יבדוק אילו סימפטומים נוספים קיימים במקביל. ההומאופת יתייחס לכלל ההיבטים בחייו של המטופל, כולל הרגלי שינה, טראומות מהעבר, ורגישויות ייחודיות. יש מספר מאות של רֵמֵדִיס (הכנות הומאופתיות) לטיפול בדיכאון, אבל כל אחת מהן מתאימה לטיפול בדיכאון או חרדה בשילוב סימפטומים שמיוחד רק לה. דוגמאות? אדם הסובל מדיכאון וכבדות בשל נטייה לפדנטיות ופרפקציוניזם וסובל גם מתעוקה בלב (וסימפטומים נוספים) יקבל רמדי המופקת מזהב. מטופלת עם דיכאון דומה ועמוק שנוצר בשל עומס של החיים, עומס של אחריות וסובלת גם ממחלות שמופיעות במחזוריות, מבעיות במערכת העיכול ויבלות בעור, תקבל רמדי המופקת מנתרן וגופרית. וכך עוד ועוד ועוד.
- ילד עם אסטמה- במצאי ההומאופתי יש כ- 53 רֵמֵדִיס הומאופתיות לטיפול באסטמה אצל ילדים. כל אחת מהן שונה מרעותה. אחת מתאימה לטיפול באסטמת ילדים בצירוף בעיות עיכול ורגישות נפשית, השנייה לאסטמה בצירוף כאבי ראש, ורֵמֵדִי אחרת תטפל באסטמה שמגיעה אצל ילד המתלונן עליה בצירוף עם כאבי בטן והיפראקטיביות; רֵמֵדִי רביעית תטפל בילד עם אסטמה שסובל גם מעיכוב בגדילה ומחולשה גופנית וחיסונית וכך הלאה. כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל רֵמֵדִי הומאופתית היא עולם ומלואו. בתשאול יברר ההומאופת לא רק מהי התלונה העיקרית, אלא גם מה מייחד את המופע של התלונה ומהם הגורמים המשפיעים על המופע הזה.
הקשר לפיזיקה ולעולם המדע וגם דוגמאות מקובלות מהביולוגיה
היום בו ההבנה ההוליסטית תשולב בפרקטיקה של הרפואה המערבית הולך וקרב.
כבר היום אפשר לראות מערכות בריאות שמקדמות רפואה אינטגרטיבית שמביאה איתה צורות הסתכלות והתמודדות שונות עם מקרי מחלה שונים. בפועל, בעולם הביולוגי, הכֻּלִּיּוּת מוצאת ביטוי חזק במערכות גוף האדם, וכך, כל מערכת בגוף (העצבים, הלב, העיכול, החיסון ועוד) מקיימת קשרים הדוקים עם שאר המערכות בגוף, והתפקוד של כל חלק באדם משפיע על כל שאר איבריו ומערכותיו. הנה כמה דוגמאות שמדגימות את ההשפעות ההוליסטיות של מערכות הגוף:
מערכת העצבים ומערכת החיסון מקיימות קשר הדוק, כך ששינויים במערכת העצבים משפיעים על פעולתה של מערכת החיסון ולהפך. למשל,לחץ נפשי ממושך יחליש את מערכת החיסון, ומחקרים[1] מראים כי אנשים תחת לחץ נפשי נוטים לפתח מחלות זיהומיות יותר. תחום זה נקרא פסיכונוירואימונולוגיה. בנוסף, כשיש דלקת או זיהום בגוף, זה משפיע גם על מצב הרוח, יכולת החשיבה, רמות האנרגיה ועוד. השפעה הדדית זו בין מערכות עצביות וחיסוניות מציינת את הרעיון ההוליסטי של "הכל קשור להכל".
הקשר בין מערכת העיכול ומערכת העצבים (ובמיוחד למערכת העצבים המרכזית) הוא מין הידועים. לדוגמה, המחקר[2] של "המערכת הגסטרו-מוחית" (gut-brain axis) מצביע על כך שהמיקרוביומה במערכת העיכול משפיעה על מצב הרוח, רמות הלחץ, אפילו על תהליכים קוגניטיביים כמו זיכרון. תחשבו עכשיו כיצד התערבות במִיקְרוֹבִּיּוֹטָה של המעי משפיעה על האדם כולו! זה לא פחות ממדהים!
וכמובן, המערכת האנדוקרינית הכוללת את בלוטות המייצרות ההורמונים (כמו בלוטת התריס, בלוטת יותרת הכליה ועוד). מערכת זו קשורה באופן הדוק לתפקוד כל יתר המערכות בגוף. לדוגמה, הורמוני סטרס כמו קורטיזול משפיעים על חילוף החומרים, על מערכת החיסון, על בריאות הלב ועל מצב הרוח. כאשר יש חוסר איזון בהורמונים, לדוגמה בבלוטת התריס, זה יכול לגרום לשינויים בתפקוד האנרגטי, מצב הרוח, המטבוליזם, ואף לפגיעות במערכות אחרות כמו מערכת הלב והעצבים. כיצד יכול איש מקצוע להתעלם מההגיון הפשוט כל כך של הטבע, ולהתערב במערכת אחת מבלי להבין כי מערך שלם עומד להשתנות?
ד"ר האנמן, הרמב"ם ושאר מורנו הגדולים הסבירו עד כמה חשובה הפעילות הגופנית לרווחתו של האדם ומה רבה ההשפעה שלה על שאר המערכות בגוף האדם. האדם הוא אחד. פעילות גופנית משפיעה לא רק על מערכת השרירים והשלד, אלא גם על מערכת הלב, על המערכת החיסונית, על מערכת העיכול, על רמות הסוכר בדם, על בריאות המוח ועל האיזון ההורמונלי והיא משפרת את זרימת הדם למוח. פעילות גופנית סדירה משפיעה על הזיכרון, על הריכוז ועל המצב הרגשי.
במקביל, ברור לנו כי מצבים רגשיים משפיעים גם הם על "הבריאות הפיזית". ידוע לנו כי כעס, פחד או חרדה יכולים להוביל לשינויים פיזיולוגיים במערכת הלב וכלי הדם (כמו עליית קצב הלב או לחץ דם), ולפעמים אף לגרום להתפרצות מחלות פיזיות (כגון מחלות עור, כאבים בשרירים ועוד). במקרים רבים, מצב רגשי לא מעובד או מתמשך יכול להוביל לדלקת כרונית, דבר שגורם לפגיעות במערכת החיסון.
ההבנה שהכל קשור בהכל היא לא חדשה ולא ייחודית להומאופתיה, ובוודאי שלא חדשה לעולם הפיזיקה והמדע.
לכן, לעיתים הדרך הקלה ביותר להסביר את ההוליזם, כלומר את טוטאליות הסימפטומים ואת הרעיון של קשרים אינסופיים בין כל מה שמתרחש בגוף האדם, היא לתת את הדוגמאות המתאימות מעולמות הפיזיקה. מעניין לראות כי עקרון טוֹטָאלִיּוּת הסימפטומים מקבל את ההקשרים שלו בכל כך הרבה תופעות ותורות פיזיקליות שבהן מובהר שהשלם גדול מסכום חלקיו. להלן מספר דוגמאות מהשפה המדעית שמסבירות יפה את העיקרון:
- בתורת היחסות הכללית, תיאר איינשטיין את הכבידה לא ככוח ישיר בין אובייקטים, אלא ככוח (אנרגיה) שמושפע מכל עיוות במרחב-זמן שנגרם על ידי המסה והאנרגיה של אובייקטים. במילים פשוטות יותר, כל מסה, לא משנה כמה היא קטנה, משנה את המרחב-זמן, וכל שינוי במרחב-זמן משפיע על כל האובייקטים שסובלים מהעיוות הזה.
כל פרט במערכת קשור ומשפיע על המערכת כולה. - הפיזיקה הקוונטית כוללת את רעיון הקשר ההוליסטי דרך תופעה שנקראת שזירה קוונטית. בשזירה קוונטית, שני חלקיקים יכולים להיות "שזורים" כך שהמצב של אחד מהם משפיע מידית על המצב של השני, לא משנה עד כמה הם רחוקים אחד מהשני. השזירה הקוונטית מלמדת אותנו משהו עמוק על מבנה המציאות: המציאות איננה רק אוסף של חלקיקים נפרדים, אלא מערכת אחת הוליסטית שבה כל פרט מקושר לאחרים ומושפע מהם. וכך גם בגוף האדם, האדם וגופו אינם נפרדים מן הטבע ומן הפיזיקה.
זהו חיזוק מדעי מודרני ופיזיקלי לרעיון הפילוסופי העתיק של הוליזם.
הדוגמאות מעולם הפיזיקה הן רבות מאד. נוכל לראות ולהבין את הלוגיקה של עקרון כוליות הסימפטומים גם דרך תורת השדות המאוחדת, דרך לימוד של המכניקה הסטטיסטית, עקרון מאך ואפקט קזימיר, ועוד אינסוף דוגמאות שקצרה היריעה במאמר קצר להעלותם ולהסבירם.
הפיזיקה המודרנית מראה שוב ושוב שהיקום איננו אוסף של חלקים מבודדים, אלא מערכת הוליסטית אחת, שבה כל תופעה קשורה באופן מהותי וישיר לשאר היקום – כפי שהפילוסופיה ההוליסטית מלמדת כבר אלפי שנים.
הוליזם בפיזיקה מדגיש את הרעיון שהמכלול תמיד חשוב יותר מהחלקים, ולפעמים אפילו לא ניתן להבין את התופעות השונות מבלי לקחת בחשבון את הקשרים המורכבים שבין כל הגורמים במערכת.
[1]מחקרים בנושא הקשר בין מערכת החיסון ולחץ נפשי:
Lichtblau, N., Schmidt, F. M., Schumann, R., Kirkby, K. C., & Himmerich, H., Cytokines as biomarkers in depressive disorder: current standing and prospects., International review of psychiatry 25(5), עמ' 592-603.
Vito Covelli, Maria Passeri, Domenica Leogrande, Emilio Jirillo, Drug Targets in Stress-Related Disorders, Current Medicinal Chemistry 12, עמ' 1801–1809 doi: 10.2174/0929867054367202
[2] Nature Mental Health | Volume 2 | August 2024 | 935–950. https://doi.org/10.1038/s44220-024-00266-6
רגע לפני הסיכום:
מה אני יכול/ה להרוויח מהתובנה הזו ביום יום שלי?
פרט לניהול נכון של הבריאות הגופנית והנפשית שלנו, ההבנה הזו של עקרון הכֻּלִּיּוּת, ההבנה הזו שהכל קשור בכל, היא הכרח לחיים בריאים.
מה המטרה האחת המשותפת לכולנו? הצורך בבריאות, בשלווה ובאהבה.
אם נחייה את חיינו מתוך חוכמה ומתוך ניסיון לצמוח ולהבין טוב יותר מה אנחנו עושים ומה אנחנו צריכים, אז כבר התקדמנו צעד אחד משמעותי לעבר המטרה. חוכמה ואורך רוח ילמדו אותנו לראות את מה שקורה לנו בחיים שלנו, בהקשר הרחב של הדברים. אנחנו נלמד לאזן את המידה בין הרגש לשכל ואם נשכיל עוד יותר, נלמד לבדוק גם מה קורה מסביב לתחושות ולפרשנות המאד אישית שלנו, בדיוק כמו שמלמד אותנו עקרון טוֹטָאלִיּוּת הסימפטומים.
אם נבחן את היום יום שלנו בפרספקטיבה רחבה יותר, נכונה יותר, נמצא כל חוויה של כעס או אכזבה, כתחושות של הרגע, כתחושות שנובעות לרוב מהבנה חלקית של התמונה הרחבה יותר. נלמד שיש מחר, ונלמד שה"עצוב" של היום, בהתנהלות נכונה, יהפוך ל"משמח" של המחר. אם נרכוש את החוכמה של הראייה ההוליסטית, נראה את מי שעומד מולנו כאדם שלם שגם לו יש אלפי חוויות ותחושות וכך נלמד גם לחזק בתוכנו את החמלה.
לסיכום
האדם הוא ייצור מורכב ופלאי. המערכות בגוף האדם לא פועלות כל אחת בנפרד, לא ביניהן ולא בנפרד מהנפש שלנו. הן כל הזמן מקיימות אינטראקציות זו עם זו, וכל שינוי במערכת אחת יכול להשפיע על כל האחרות. לכן, אם נגיב להפרעה או שיבוש במערכת אחת בלבד, ניצור התערבות רחבה יותר על תפקוד הגוף כולו ועל הנפש שלנו. כל החלקים במערכת הביולוגית משתלבים יחד, וזהו עיקרון מרכזי בטבע.
הגוף הוא מערכת אינטגרטיבית שבה הכל קשור להכל.
טיפול שעומד בכלל של עיקרון כֻּלִּיּוּת הסימפטומים הוא ללא ספק הטיפול הנכון שפועל בדרכו של הטבע.
אם ברצוננו ליישם טיפול בדרכו של הטבע, אנחנו מחויבים להסתכל על התמונה השלמה ועל טבע הפעולה של הגוף והנפש של כל אדם וכל בת-אדם (וזה כבר מוביל אותנו למאמר הבא: "חוק האינדיבידואליות"). לכן, כל מטופל יקבל את הטיפול הנכון לו באופן אישי, כשהמטרה היא חיזוק הכוחות הפנימיים של כל מטופל וחיזוק יכולות התגובה שלו. כל אדם יטופל בהתאם לתורשה ולמבניות שלו.
עקרון טוֹטָאלִיּוּת הסימפטומים מציב את ההומאופתיה כגישה הוליסטית, המתייחסת לכל אדם כישות ייחודית ומורכבת.
** הנכתב במאמר לא מהווה תחליף לייעוץ הומאופתי מעמיק שנעשה ע"י הומאופת רשום RCHom ובוודאי שאין לנסות וליישם רֵמֵדִיס על בסיס הדוגמאות שנרשמו כאן.
