הרעל שמגיע לצלחת, לגן הילדים ולחצר האחורית

הרעל שמגיע לצלחת - בתמונה המבנה הכימי של ראונדאפ

עם תחילת עונת האביב צמחים רבים מתחילים להתעורר ולצמוח בקצב מהיר כדי להספיק להעמיד זרעים לפני בוא הקיץ היבש.
רוב הצמחים האלה הם צמחי מרפא ומאכל וחלקם אפילו מקוטלגים כ"מזונות על" ארץ ישראליים.
הם צומחים בשדות ובשטחים פתוחים, אך גם בצידי מדרכות וכבישים, ולמעשה בכל מקום אפשרי.

לרוב צמחים בעלי ערך אלו נתפשים כ"עשבים שוטים" וכמעט באותה מהירות בה צמחו, מבצבצים מכל עבר בשבילים, בגינות ובשטחים הציבוריים אנשים עטויים מיכלי ריסוס המרססים חומרים כימיים על הצמחים והאדמה על מנת למנוע את צמיחתם הלא רצויה של צמחי העונה.
אין כאן חלילה זדון, שכן האקט האוטומטי הזה נעשה על מנת להשמיד מקומות מסתור פוטנציאליים לנחשים וחרקים מסוכנים (או כך לפחות נטען). אך אין כאן גם יותר מדי חשיבה מחוץ לקונספציה, ובטח שאין כאן מודעות לסיכון הרב שהחומרים האלה מציבים – הן בפני המרססים והן בפני הציבור שנחשף לאיזורים האלו.
אז מי כאן באמת השוטה? תיכף נגלה.

אבל לפני כן מילה על תופעה מטרידה שנחשפתי אליה בימים האחרונים אשר היתה התמריץ לכתיבת המאמר הזה: מדיניות הדברת העשביה של רשויות מקומיות מסוימות בגני ילדים.
מסתבר שרשויות מסוימות שולחות לגני ילדים עירוניים עובדי גינון אשר מגיעים ללא התראה מוקדמת או תיאום, עם מפתחות מאסטר לגני הילדים. הם מדבירים את העשביה בגן באין מפריע, לעיתים ללא ידוע הגננת ובטח שללא ידוע ההורים, לעיתים ממש בזמן פעילות בגן! יש לכך פיתרון פשוט. עקבו אחרי.

אז מה בעצם הבעיה עם קוטלי עשבים?

יש כאן הרבה יותר מבעיה אחת אבל נתמקד בברורה והבוטה מכולן: קוטלי העשבים הנפוצים מכילים חומרים פעילים רעילים ביותר שרעילותם נחקרת כבר שנים.
החומר הפעיל המוכר ביותר, כמעט כוכבן, הוא הגליפוזאט Glyphosate ומלחיו, המצויים בחומרי הדברה רבים, שהידוע בהם הוא הראונדאפ.

אתמקד בכתבה זו רק בגליפוזאט, אך עליי לציין במאמר מוסגר שכל קוטלי העשבים רעילים ומכילים מעבר לחומר הפעיל גם חומרים פעילי שטח רעילים וחומרים נוספים.

מה לעשבים שוטים, סרטן ואוטיזם?

באפריל אשתקד ארגון ה – (IARC (International Agency for Research on Cancer וארגון הבריאות העולמי הכריזו רשמית על רשימת חומרים פעילים בקוטלי עשבים וקוטלי חרקים כ"ככל הנראה מסרטנים לבני אדם" (“probably carcinogenic to humans 2A”)*.
הגליפוזאט הוא כמובן אחד מהם [1]. מסתבר שגליפוזאט מקושר להתפתחות של לימפומה מסוג נון הודג'קינס, ומחקר אחד מצא אפילו שהיתה עליה של סמנים (מארקרים) לנזק בדנ"א בקרב תושבים של שכונת מגורים שרוסס בה החומר, כלומר, תגובה מיידית בחשיפה לחומר [1].

  • [הערה חשובה: בעקבות פרסום אותו הדוח של ארגון ה – IARC פרצה מלחמת חורמה בין ארגונים שונים העוסקים ברעילות (עצמאיים ובלתי תלויים כמו ה – IARC מול ממשלתיים כגון ה – EFSA) לבין עצמם ובינם לבין חברת מונסנטו עצמה – מפתחת ומוכרת המוצר, באשר לרמת הדיוק של אותה קביעה היסטורית.
    עד היום המחלוקת לא הוכרעה ויש כרגע תביעה משפטית גדולה בסיפור.
    בין אם רמת הסיכון תישאר כה גבוהה ובין אם היא תורד זו לא הנקודה.
    הנקודה היא שחומר, שנטען עליו שהוא "בטוח יותר ממלח שולחן", ואשר היקף השימוש הביתי והמוניציפלי בו הולם טענה כוזבת זו, נמצא כחומר רעיל ומסוכן – בין אם הוא חשוד כמסרטן או אם רק קיים חשש קל שהוא מסרטן].

עם כל זאת, הרבה לפני שגילו את הקשר שלו לסרטן הוא נמצא כקשור באופן ישיר להתפחות שורה ארוכה של מחלות.
הטענה עליה התבסס קמפיין המכירות של מונסנטו בשנות ה – 70, אשר לפיו הגליפוזאט "בטוח כי אין בגוף האדם את המנגנון הביוכימי אשר משותק בעשבים", פספסה פרט קטן – המנגנון הזה לא קיים בגוף האדם אך הוא קיים בפלורת המעיים שלנו, ולכן פוגע קשות באוכלוסיית חיידקי המעיים (שכיום אנחנו יודעים שמיוחסת לה השפעה רבה על שורת מחלות ארוכה) [7].
בנוסף, עם הזמן נמצא שהוא פוגע בתהליכים אנזימטיים קריטיים, קושר אליו מתכות החיוניות לגוף וכך מונע ספיגתן, פוגע ביצור של נוירוטרנסמיטורים חשובים למוח ועוד [7].
גליפוזאט מקושר גם לצליאק, אי סבילות לגלוטן, תסמונת המעי הרגיז ופגיעה קשה בפלורת המעי, שיבושים הורמונליים, ועוד מחלות רבות [3].

ולגבי אוטיזם, כבר ידוע שיש קשר הדוק בין אוטיזם לבין חשיפה למזהמים סביבתיים.
אחת הדרכים להביא לשיפור בסימפטומים ובמקרים מסויימים אף להחלמה, הוא אורח חיים נטול רעלים באופן קיצוני.
לכן לא מאד מפתיע לגלות את מה שטוענת הדר' סטפאני זנף (Steffanie Seneff, PHD), אשר כבר במשך שלושה עשורים חוקרת את הקשר בין העלייה בשימוש בגליפוזאט לבין העלייה בשיעורי האוטיזם בקרב ילדים בארה"ב וסין [2].
היא מצאה קשר ישיר בין שיעורי האוטיזם העולים בקצב מבהיל בארצות הברית לבין הגדילה בהיקף השימוש והחשיפה של הילדים לגליפוזאט.

מיד עם ההכרזה על היותו חומר מסרטן הגליפוזאט הוצא מהחוק במדינות מובילות באירופה (גרמניה, הולנד) אשר מיידית קראו לחרם גורף של האיחוד האירופאי על השימוש בחומר. אך בארץ עדיין אין כל הנחיה רגולטורית או ממשלתית רשמית בנושא (ארגון אדם טבע ודין עמל לקידום הנושא).
מה שאומר שבישראל זה חוקי לגמרי לרסס חומר (כנראה) מסרטן שככל הנראה מגדיל סיכון לאוטיזם ומחלות רעילותיות אחרות בכל מקום, כולל בתוך גני ילדים.

הגליפוזאט איננו נדיף, מסיס מאד במים ובעל יכולת היקשרות מצוינת לאדמה.
הוא יכול להישאר באדמה משך זמן לא מבוטל (זמן מחצית חיים נע בין 30 – 100 יום) שם הוא עובר פירוק איטי על ידי מיקרואורגניזמים בקרקע, ובמים אפילו איטי יותר בשל ריכוז נמוך משמעותית של מיקרואוגניזמים.
החומר כאמור רעיל לבני אדם, ונמצא גם כמאד רעיל עבור צמחי מים, ורעיל עבור יצורים ימיים [4].

יש שתי דרכים עיקריות בהן אנחנו נחשפים לחומר ההדברה הזה:

  1. בריסוס ישיר על צמחיה בקרבת ביתנו /גן הילדים/גינת השעשועים/צידי כבישים ומדרכות/שדות חקלאיים
    א. חשיפה נשימתית – בעת הריסוס עצמו נישא באוויר רסס שקל מאד לחוש בנוכחותו בשל הניחוח הכימי שלו. כך שמיד בזמן הריסוס ובזמן המיידי אחריו יכולה להיות חשיפה נשימתית לכל מי שעובר בסביבה (וכמובן לגנן המרסס עצמו) [5].
    ב. מגע בעור ובעיניים – בעת מזיגת החומר למיכל הריסוס, בעת הריסוס או חלילה בעת חשיפה לא מכוונת של ילדים עם החומר בבית.
    ג. חשיפה במגע או אף בליעה – אם יש מגע עם הקרקע שאליה נספג החומר או חלילה מגע ישיר של ילדים עם מיכל הריסוס בארון החומרים.
  1. חשיפה מאכילת מזון מהונדס גנטית – דרך חשיפה קשה ומטרידה הרבה יותר!
    מתברר שבענפי גידול רבים, ביניהם הסויה והתירס (וגם גידולים שאינם
    למאכל כגון כותנה ועוד), הידועים לשמצה בשימוש המופרז בהנדסה גנטית בגידולים אלו, מצאו דרך מבריקה להיפטר מצמחיה לא רצויה מבלי לפגוע בגידולים, והחדירו בצמחי התירס והסויה גן לעמידות בפני גליפוזאט. זהו טריק גאוני אשר מאפשר ריסוס בקלות ובנוחות של שדות שלמים עם החומר בלי לקטול את הסויה או התירס – שבמקור הם רגישים ביותר לגליפוזאט.
    אך מה עוללנו בכך? מסתבר בדיעבד שהגידולים, שכעת רוויים בגליפוזאט בכל רקמותיהם, מעבירים אותו גם אל הפירות והזרעים – ומשם לצלחת שלנו! וכך נפתח בפנינו נתיב חשיפה בבליעה שהוא–הוא ככל הנראה הגורם העיקרי העומד ברקע לעלייה בשיעורי המחלות הקשות, האוטיזם ואולי אף הסרטן [2].

מה אנחנו יכולים לעשות כדי להימנע מחשיפה לקוטלי עשבים?

ראשית כאן המקום לשבח כמה רשויות מקומיות בארצנו אשר על אף היעדר התקינה החליטו באופן מיידי ועצמאי לאסור את השימוש בראונדאפ בשטחן: כפר סבא, תל אביב, כרמיאל, עמק יזרעאל, ואולי רשויות נוספות שלא איתרתי ברשת.
אם הרשות המקומית שלכם עדיין לא עשתה זאת – זה הזמן לעשות מעשה ולפנות לראש הרשות בדרישה לשינוי.

  1. המנעו מצריכת תירס וסויה מהונדסים גנטית ומוצריהם! חפשו את התוית non GMO המאשרת שזהו מוצר טבעי או בררו אצל היצרן אם התוית הזו חסרה (כן, צלצלו למוקדי שירות הלקוחות!).
    זו אולי ההמלצה שהכי קשה ליישם מאחר שרכיבי סויה ותירס נמצאים כמעט בכל מוצר מעובד.
    מכאן שההמלצה האמיתית היא – לא לאכול מזון מעובד… כמעט כל מזון תעשייתי מכיל רכיבי סויה או תירס שב – 99% מהמקרים עברו הנדסה גנטית לעמידות לגליפוזאט ויש סיכוי רב שמכילים שיירים של חומר זה.

הערה של ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
זוהי ההמלצה החשובה ביותר וגם זו שתביא להפחתה המשמעותית הרבה ביותר בחשיפה לגליפוזאט. כיום, תירס וסויה, כולל קמח תירס וקמח סויה נמצאים ברוב רובם של המזונות התעשייתים, כך שהדרך הבטוחה והפשוטה להימנע מחשיפה לרעלן זה, היא פשוט להימנע מכל מזון מעובד. במיוחד כדאי להיזהר משניצלים צמחיים ומקורנפלקסים שכמעט תמיד מכילים סויה ו/או תירס. זהו צעד יחסית פשוט, שלא דורש שינוי מצד הרשויות השונות (שינוי שלרוב איטי מאוד ומגיע מאוחר מאוד…).
הימנעות ממזון תעשייתי ומעובד הוא צעד שכל אחד יכול לעשות באופן מיידי בחייו.
ההשפעה של צעד זה יכולה להיות גדולה מאוד.

  1. אכלו מזון אורגני – מפוקח – ללא חומרי הדברה כלשהם, ללא הנדסה גנטית. להסרת ספק.
  2. בגינת הבית – לא לרסס! במקום זאת השתמשו בחרמש חשמלי או נכשו את העשבים ידנית.
    אם תקפידו לחרמש (פועל לא תקני אך מקובל בטרמינולוגיה גינונית) או לנכש טרם הופעת הזרעים היעילות תהיה גבוהה יותר.
  3. בגן הילדים – דברו עם הגננות, זו זכותן לדרוש שלא ירססו את העשביה אלא יחרמשו – והגננים מחויבים למלא אחר ההנחיות. כמו כן לוודא שלא מגיעים גננים ללא נוכחות הגננת.
  4. במרחב הציבורי – אם אתם רואים גנן מרסס או משאית ריסוס בקרבת גן משחקים או בקרבת ביתכם זכותכם המלאה לעצור אותו.
    הסבירו לו את הסכנה שהוא ממיט על כולם ועל עצמו ובקשו שיעבור לחרמש.
    התאגדו שכנים, הורים, קהילות והריצו התרעת ריסוס בוואצאפ כשאתם מבחינים במרסס או במשאית ריסוס.
  5. אם כבר ריססו אצלכם – שאלו את הגננים באיזה חומר השתמשו וחפשו פרטים ברשת על החומר הפעיל. פזרו מעל השטח המרוסס שכבה נדיבה של קומפוסט חי (אם אין לכם בבית ואתם רוכשים אותו ודאו שהוא לא מעוקר אלא חי) על מנת להעשיר את הקרקע המורעלת במיקרואורגניזמים שיזרזו את הפירוק. השקו בנדיבות על מנת לעזור לקומפוסט לחלחל ועל מנת להרחיק את החומר הרעיל מקרבת פני השטח.
  6. "צוות חרמשים" או "מכסחי העשבים"– הציעו לקהילה שלכם שירותי חירמוש או ניכוש עשבים ידני בהתנדבות, והסבירו להם תוך כדי למה אתם עושים זאת.
  7. עשו מסיבת ליקוט צמחי מאכל מהשטח הציבורי הקרוב – לפני כיסוח הצמחיה, העזרו במדריכי צמחים כתובים או אנושיים ולמדו את ילדיכם וחבריכם אילו שימושים מועילים יש לצמחיה סביבנו שאנחנו טועים לקרוא לה "עשבים שוטים".
    ספרים מומלצים הם למשל: "צמחי בר למאכל" של דר' אורי מאיר צ'יזיק, "ילקוט הצמחים" של ניסים קריספיל ועוד ועוד.

כתבות הקודמות בסדרה: רדיד אלומיניום, מטהרי אוויר, שקיות קוקי

חני איזנשטט כרמי היא יועצת "מעריסה לעריסה" (® Cradle to Cradle) מוסמכת עם ניסיון ארוך במחקר טוקסיקולוגי ואקו-טוקסיקולוגי של מוצרים וחומרים בתעשייה.
סביבתנית מגיל צעיר, ביולוגית ומדענית סביבה (B.Sc) עם ניסיון עשיר במחקר בתעשייה (אגרו-טק, ביוטכנולוגיה).
לומדת שיטות מגוונות של ריפוי טבעי ומלווה בעיקר נשים עם אנדומטריוזיס ובעיות בריאות נשיות.
מייעצת בהרצאות וסדנאות לאורח חיים בריא ונקי מרעלים.
חני סיימה את לימודי הרפואה התזונתית במרכז לרפואת הרמב"ם.


1. IARC Monographs Volume 112: evaluation of five organophosphate insecticides and herbicides

2. עמוד הבית של דר' טפאני זנף עם כל ספרות והמצגות שלה

3. Anthony SAMSEL 1 and Stephanie SENEFF 2 – Glyphosate, pathways to modern diseases II: Celiac sprue and gluten intolerance, Interdiscip Toxicol. 2013; Vol. 6(4): 159–184. doi: 10.2478/intox-2013-0026 Published online in: www.intertox.sav.sk & www.versita.com

4. Water Framework Directive UK TAG – Proposed EQS for Water Framework Directive Annex VIII substances: glyphosate

5. Bradberry SM, Proudfoot AT, Vale JA. Glyphosate poisoning. Toxicol Rev. 2004;23(3):159-67. Review. PubMed PMID: 15862083.

6. צמחי בר למאכל – אורי מאיר צ'יזיק

7. Roundup and GMO – The Rise of MOdern Desease / steffanie seneff MIT

אהבתם את המאמר?