החישוב למועד בו התרחש חטא העגל:
מעמד מתן תורה התרחש ב – ו' סיון.
ב – ז ' סיון, יום לאחר מכן, משה רבנו עלה להר סיני למשך ארבעים יום.
לאחר ארבעים יום הוא יורד מהר סיני, רואה את העם מרקדים סביב העגל וכתגובה שובר את לוחות הברית איתם ירד מההר.
ארבעים יום מ – ז' סיון, יוצא בדיוק יז' בתמוז.
המילה תורה הינה מהשורש 'הוראה'.
התורה היא לא רק ספר תיעוד למאורעות היסטוריים שהתרחשו לפני כמה אלפי שנים, אלא ספר הוראה לחיים.
מהי ההוראה לחיים שלנו היום מסיפור חטא העגל שהתרחש כאמור ביז' בתמוז?
בשביל לענות על השאלה הזו, צריך להתבונן במהות הפנימית של חטא העגל.
עשיית עגל הזהב איננה מהות החטא.
זו התוצאה של החטא.
החטא עצמו היה משהו אחר לחלוטין.
כדי להבין את מהות החטא, צריך להתבונן באחת הקושיות הגדולות שיש על חטא העגל:
איך יתכן שזמן כל כך קצר אחרי מעמד הר סיני, הם חוטאים בכזה חטא?
במעמד הר סיני הבורא התגלה לכל עם ישראל.
הם שמעו מפי הגבורה את עשרת הדברות.
עם כל דיברה ודיברה פרחה נשמתם.
הם ראו אלוקות כפשוטו.
איך יתכן שאחרי מאורעות כאלה, הם חוטאים בכזה חטא?
כבר הגמרא (מסכת שבת פ"ט) שואלת את השאלה הזו.
והגמרא עונה תשובה מבהילה.
אומרת הגמרא שעם ישראל חטא בחטא העגל, מכיוון שהשטן הראה להם שמשה רבנו מת.
השטן על פי הגמרא יצר אשליה אופטית, שבה כל העם ראה את משה רבנו מת.
לכן, הם עשו את עגל הזהב.
מפרשי התורה אומרים שלולא האשליה האופטית הזו, עם ישראל לא היה חוטא.
לכאורה, אם הם ראו שמשה רבנו מת – אז על מה בדיוק באים אליהם בטענות?
התשובה לשאלה זו היא בעצם המהות הפנימית של חטא העגל.
חז"ל מספרים מה התרחש לפני שעלה משה רבנו להר סיני:
"כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא" (רש"י על שמות לב, א).
כלומר, משה רבנו אמר להם – אני עולה וחוזר עוד ארבעים יום.
בעיניים, הם ראו שמשה רבנו מת, בניגוד לאמירתו שהוא חוזר עוד ארבעים יום.
הניסיון היה האם הם ילכו אחרי מראה עיניים, או עם האמונה במה שאמר להם משה רבנו?
במיוחד לאחר שנוכחו ש"שכינה מדברת מתוך גרונו".
זו הייתה מהות החטא
האם ילכו עם האמונה בדבריו של משה רבנו או בעקבות מראה עיניים.
הם הלכו אחרי מראה העיניים.
לא עמדו בניסיון.
התוצאה הייתה עשיית עגל הזהב.
ההוראה לחיים שלנו היום מהסיפור של חטא העגל:
לפעמים אדם נמצא במצב בריאותי שבו נראה על פי מראה עיניים, שאין מוצא.
אין סיכוי לריפוי.
המצב נראה אבוד.
למשל מצב של גידול סרטני עם גרורות מפושטות בכל הגוף.
הניסיון במקרה הזה הוא האם נכנס לייאוש, מכיוון שבעיניים לא רואים כל מוצא ופתרון, או שנאמין בדברי חז"ל.
חז"ל לימדו אותנו כלל מהותי לחיים בהקשר הזה: "אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם תחלה רפואה" (מסכת מגילה יג/ב).
איך נבחר לפעול במקרה כזה?
נכנס לדיכאון וייאוש, או שנהיה בטוחים שיש רפואה למצב שלנו ובכל רגע הריפוי יכול להתרחש?
אם אנחנו נכנסים לדיכאון וייאוש, אנחנו חוזרים שוב על חטא העגל.
מגיבים ופועלים רק על פי מראה עיניים.
אם לעומת זאת נהיה בביטחון שדברי חז"ל הם אמת ויש רפואה גם למצב שלנו וכתוצאה מכך נהיה בשמחה אמיתית ופנימית – הרי שעמדנו בניסיון.
תשאלו בצדק, אולי באמת יש רפואה למצב, אבל עבורינו זה כבר מאוחר מידי? אולי אחרנו את המועד?
על זה אמרו חז"ל:
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" (מסכת ברכות י/א).
כל עוד אתה חי, יש תקווה!
השמחה הזו והבטחון שהרפואה נמצאת בעולם ושהיא תגיע, הם לא תגובה פסיבית למצב בו אנחנו נמצאים.
זו תגובה אקטיבית.
השמחה והבטחון שנהיה בריאים הם חלק מהותי מהריפוי עצמו!
היום כבר יודעים עד כמה האמונה של החולה בכך שיבריא, הינה חיונית לעצם הריפוי!
והאמונה הזו בדברי חז"ל נכונה כמובן לא רק למצבי חולי.
חז"ל לימדו אותנו שכל צרה המתרגשת על האדם – הפתרון לה כבר נברא עוד קודם לכן!
גם אם מדובר בבעיות פרנסה / בעיות בזוגיות / בעיות עם הילדים וכו' –
על האדם לדעת שיש פתרון למצב שלו.
לא פעם אנשים נמצאים במצב שבו הם מרגישים שמדובר במצב חסר תקנה.
שאין פתרון נראה לעין למצבם.
זהו בדיוק שחזור של ניסיון חטא העגל.
האדם צריך לדעת שזו רק אשליה של השטן.
יש פתרון.
גם אם לא רואים אותו בעין ואפילו אם רואים את ההיפך הגמור! (כפי שעם ישראל ראה את מותו של משה רבנו).
חז"ל אומרים שבין היתר (ואולי כאחת הסיבות העיקריות), בשביל ניסיונות האמונה הללו, אדם הגיע לעולם.
אז חטא העגל הוא לא רק סיפור.
הוא טומן בחובו מסר עוצמתי להתמודדות עם אתגרי החיים.
הכלי שהוא מלמד אותנו, לא רק יגרום לכך שנהיה שמחים יותר, רגועים יותר ושלווים יותר, בכל מצב שהוא, אלא גם יגרום לכך שהרפואה והפתרון למצב שלנו יתרחשו מהר יותר.
המחשבה של האדם יוצרת מציאות.
עצם האמונה והשמחה מחישים את הגעת הפתרון והרפואה.
הרמב"ם, גדול הרופאים של עם ישראל, מעיד בספריו שהוא ראה רבים שהחלימו ממצבים קשים, רק כי הם היו שמחים.
אלו מילותיו.
חז"ל לימדו אותנו שאין מצב שאין לו פתרון.
אין מחלה שאין לה רפואה.
השאלה היא האם נאמין בזה באמת, או שנתפעל ממה שרואים בעין.
זה המסר העוצמתי של יז' בתמוז.
יום שבו אנחנו לא רק נזכרים בבקיעת חומות ירושלים, אלא יום שכדאי לנצל להתבוננות באמירת חז"ל על הרפואה שנבראה קודם המכה ובעקבות כך להיות במצב של בטחון מלא ושמחה פנימית שהישועה שלנו כבר מגיעה.
שלכם,
גיל יוסף שחר MD