הסיבה העיקרית לישיבה בסוכה היא לזכר ענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל במדבר ודאגו שלעם ישראל יהיה צל כנגד השמש המדברית, החזקה והקופחת (זו אחת הדעות בגמרא בנוגע לסיבת הישיבה בסוכות וכך הכריעו אונקלוס, רש"י והרמב"ן).
אבל אם זו הסיבה, כעת עולה שאלה מתבקשת, שחז"ל כבר שאלו אותה:
מדוע נקבע חג לזכר נס די שולי ולא חשוב במיוחד, של הגנה מהשמש ויצירת צל?
הרי היו במדבר נסים חשובים וגדולים הרבה יותר, כגון: ירידת המן, המים שניתנו לעם ישראל כל ארבעים שנות הנדודים במדבר!
מדוע לא נקבעו חגים לזכר נסים אלו, שכפשוטו הצילו את עם ישראל מכליון, אלא נבחר נס שולי וצדדי כגון ענני הכבוד?
התשובה טמונה בשאלה
דווקא משום שנס זה של ענני הכבוד לא היה הכרחי וחיוני, אלא רק דאג לרווחתם של בני ישראל, דווקא בגלל זה, התורה החליטה שאותו יש לציין ולזכור מידי שנה.
הסבר מעמיק לתשובה
המן והמים ביטאו את חובתו הבסיסית של הקב"ה אלינו. אלו היו נסים מצילי חיים.
לא היה כל טעם בהוצאה שלנו ממצרים, אם לא היו מספקים לנו מזון ומים במדבר. הרי הינו מתים במדבר, כפי שפרעה העריך שיקרה.
ענני הכבוד הרי לא היו נס הכרחי.
זה נס שרק דאג לרווחה ולנוחות של בני ישראל במדבר, אבל דווקא נס זה מבטא את אהבתו את הבורא אלינו.
הדבר דומה להורה שרק דואג למזון ובגדים לילדיו, אבל לא דואג לשחק איתם או לספר להם סיפור…
מזון ובגדים הם צורך קיומי, אבל משחק וסיפור הם כבר עדות לאהבה!
הוא לא רק דאג שנשרוד, הוא רצה שיהיה לנו טוב!
הוא רצה שיהיה לנו נח!
למה הוא רצה שיהיה לנו טוב ונח? כי הוא אוהב אותנו!
את זה רצתה התורה להדגיש לנו ושנזכור זאת כל שנה ושנה.
התורה ידעה שיהיו תקופות של הסתר. תקופות שנחשוב שהבורא לא אוהב אותנו. תקופות בהן לא נרגיש אותו ונחשוב שהוא עזב אותנו.
בדיוק בשביל תקופות אלו, התורה רצתה לשלוח לנו מסר מידי שנה – תזכרו כמה אהבה יש לבורא אליכם.
הוא חולל נסים ושבר את חוקי הטבע לא כדי שתשרדו, אלא כדי שיהיה לכם נח ונעים.
מאמץ כזה, עושה רק מי שאוהב.
ואהבתו אליכם היא תמידית ונצחית ולכן יש לציין זאת כל שנה ושנה.
ההסבר הזה עונה על עוד כמה שאלות מעניינות הנוגעות להלכות סוכה
אחת ההלכות לגבי סוכה היא ההלכה "סוכה שחמתה מרובה מצילתה – פסולה".
כלומר, צריך שהסכך יקנה צל במידה כזו שרוב קרני השמש לא חודרות אותו ושהצל שלה מרובה מהשטח שאינו מוצל.
כעת לאור ההסבר על מהותו של חג הסוכות – זכר לענני הכבוד שנתנו לעם ישראל צל, הלכה זו מובנת מייד. כל הרעיון בסוכה הוא להזכיר את הצל שהבורא דאג שיהיה לנו בזמן הנדודים במדבר, אז אם סוכה לא מספקת צל באופן מספק, וודאי שהיא לא יכולה להיות זכר לנס…
הלכה נוספת הקשורה לסכך היא שהסכך חייב להיות מעולם הצומח ולהיות מנותק מהארץ, כלומר, לא ניתן לקחת ענפי גפן למשל שצומחת מהאדמה ובאמצעותם ליצור סכך (אלא אם כן קוצצים את הענפים).
לכאורה, מה זה משנה אם הצל בסוכה, שהינו זכר לצל שיצרו ענני הכבוד, יהיה מענפים מנותקים מהקרקע או ענפים שמחוברים לקרקע? הרי כל העניין זה להזכיר את הצל!
כעת הדבר מובן.
ענני הכבוד הגיעו מלמעלה, מנס של הקב"ה.
לכן, הסכך חייב להיות מנותק מהארץ, כדי להזכיר לנו שזה היה נס שהגיע מלמעלה, מפעולה מכוונת של הבורא שמסמלת את האהבה הרבה שלו אלינו.
קושיה גדולה הקשורה לדפנות הסוכה
הלכה שלישית הקשורה לסוכה הינה שלמרות שסוכה כשרה צריכה לכתחילה להיות בנויה משלוש דפנות (ורצוי אפילו דופן רביעית גם אם היא ברוחב טפח), הרי שבדיעבד סוכה כשרה גם בשתי דפנות ועוד דופן שלישית ברוחב טפח.
הקושיה לגבי הלכה זו מתחזקת עוד יותר, שכן על פי הגמרא, ענני הכבוד הקיפו את עם ישראל מכל הכיוונים, לא רק מלמעלה וגם דאגו להרוג את הנחשים והעקרבים בדרך ולספוג את חיצי האויבים.
אם כך, היה ראוי שגם הסוכה שלנו, שהיא הרי לזכר ענני הכבוד, תהיה מורכבת מדפנות מכל הכיוונים ולא תהיה כשרה גם אם היא בנויה רק משתי דפנות ועוד טפח.
אך כעת הדבר מובן.
הטעם העיקרי למצוות סוכה הוא להזכיר לנו את אהבתו של הבורא אלינו.
חיסול נחשים ועקרבים ובלחימת חיצי האויב, הם דבר מתבקש כדי שנשרוד. דווקא הדאגה של הבורא לצל, שבאה לידי ביטוי בסכך היא העדות לאהבה של הבורא, לכן עיקר הסוכה זה הסכך! הדפנות טפלות לעניין עדות אהבתו של הבורא אלינו.
הלכה רביעית הקשורה לסוכה, היא אחת ההלכות המוזרות ביותר שיש ביהדות
"מצטער פטור מן הסוכה" אומרת הגמרא.
כלומר, אדם שיש לו צער לשבת בסוכה, פטור ממצווה זו!
למרות שזו מצווה הכתובה מפורשות בתורה!
לא מצאנו עוד שום מצווה שחז"ל יגידו עליה שמי שזה קשה לו או מצטער מזה – פטור ממנה!
יש הרבה מצוות לא בדיוק נוחות… אז מדוע חז"ל התחשבו בצער שלנו בקיום המצווה, דווקא במצוות סוכה?
ובכלל, הרי חז"ל אמרו: "לפום צערא אגרא" (מסכת אבות), כלומר, לפי גודל הצער שבקיום המצוות, כך גדול השכר!
כלומר, התורה מכירה בכך שיש מצוות שיהיה קושי וצער לקיים אותן, ומבטיחה לך שכגודל הצער, כך גודל השכר!
אז מה פתאום כאן אומרים חז"ל שאם יש לך צער – אתה פטור מהמצווה?
התשובה ברורה מאליה.
אם כל העניין של מצוות ישיבה בסוכה הוא להזכיר לנו את אהבתו של הבורא אלינו, לא רלוונטי שנסבול מקיום מצווה זו שכל עניינה זה חיזוק הרגש החם שלנו אל הקב"ה!
לכן, למי שיש צער מהמצווה הזו – פטור ממנה.
(יש להעיר שלמרות הלכה זו, רבים מקפידים לשבת בסוכה גם אם יש להם צער, כגון: אם חם מאוד וכו' ובבית יש מזגן…, וזאת על מנת להראות לבורא שגם אנחנו אוהבים אותו ומוכנים לקיים את המצווות שלו, גם אם זה לא נח לנו וגם אם אנחנו לא מחויבים לכך.
אנחנו בעצם מחזירים לבורא מידה כנגד מידה: הוא לא היה חייב לדאוג לנו לצל, כי צל זה מותרות, אך דאג לנו מרוב אהבתנו אותנו, כך כשם שאנחנו לא חייבים לשבת בסוכה אם יש לנו צער, אנחנו בכל זאת עושים זאת כעדות לאהבה שלנו אליו).
אז כאשר אתם יושבים בסוכה, ספרו לבני המשפחה שכל עניינה של המצווה הזו היא להזכיר לנו את אהבתו של הבורא, את העובדה שהוא עשה דברים שלא היו נחוצים להישרדתנו, רק כי אוהב אותנו ושאת זה רצתה התורה שנזכור כל החיים.
זכירת העובדה הבורא אוהב אותנו, חיונית לשמחת חיים ושלווה בחיים.
במיוחד בזמנים קשים של חושך, חז"ל רצו שנזכור את זה. כדי זה ייתן לנו כח לעבור תקופות חשוכות.
לא פעם אנחנו מרגישים לבד.
שאף אחד לא מבין אותנו ואף אחד לא באמת יודע מה עובר עלינו.
אבל אנחנו לא לבד.
הבורא איתנו כל הזמן והוא אוהב אותנו ורוצה בהצלחתנו וצמיחתנו.
אהבה היא כח שמצמיח. לא רק ילדים. גם מבוגרים.
לא סתם ענני הכבוד זכו לחג משלהם ועוד אחד משלושת הרגלים.
המסר של ענני הכבוד והסוכה, על אהבתו של השם, הוא מסר כל כך חשוב לבריאות הנפשית שלנו,
שמגיע למסר הזה להיות אחד משלושת הרגלים.
'רְגָלִים' גם מלשון רַגְלַיִם. הגוף עומד על הרַגְלַיִם.
אהבה היא ללא ספק אחד הרַגְלַיִם שכולנו זקוקים לנו.
אהבה מעניקה כח אינסופי, להתנסות, להעז, לעשות, ליצור, לתת ולהתפתח.
אז גם אם נדמה לכם שאין בעולם אף אחד שאוהב אתכם באמת, תזכרו שהבורא אוהב אתכם אהבה אינסופית.
זה המסר הפשוט והחשוב של חג הסוכות.
חג סוכות שמח!
שלכם,
גיל יוסף שחר
הרעיון העיקרי במאמר זה נכתב לאור שיעור של הרב שניאור אשכנזי.
בשיעורו הוא מביא את המקורות לחלק מהדברים שנאמרו כאן.
להלן מקורות לחלק מהרעיונות שמופיעים במאמר זה:
התשובה לכך שנקבע נס דווקא על ענני הכבוד ולא על המן או המים היא על פי הספר 'בית אלוקים' מאת המבי"ט, רבי משה מטראני.
התשובה לכך שסוכה עם שתי דפנות ועוד טפח כשרה ושהעיקר הוא הסכך, היא של הרבי מלובביץ (ליקוטי שיחות כרך לב, 147-148).
הרעיון לכך שמצטער פטור מן הסוכה הינו של הרב צבי יוסף סלנט (ספר באר יוסף פרשת אמור).