התורה מצווה עלינו בהקשר לחג הסוכות את המצווה של ארבעת המינים:
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ)
התורה לא אמרה מהו אותו פרי עץ הדר.
לחז"ל היה ברור שמדובר באתרוג.
בקרב החכמים היתה תמימות דעים על כך.
בגמרא (סוכה לה/א) חכמים אמנם מנסים למצוא רמז מהפסוק בתורה "פרי עץ הדר" לכך שמדובר באתרוג, אך אין כלל דיון על עצם השאלה האם מדובר באתרוג או פרי אחר.
הרמב"ם כותב שנוטלים את האתרוג מכיוון שזוהי המסורת המקובלת מימי משה רבינו. כלומר, הטעמים שמביאה הגמרא הם בעצם רק ניסיונות להבין את המיוחדות של האתרוג.
אז מה כל כך מיוחד באתרוג שדווקא הוא נבחר להיות הפרי העיקרי של ארבעת המינים?
התכונה הראשונה באתרוג:
הטעם הראשון שמביאה הגמרא הינו: "פרי עץ הדר – שטעם עצו ופריו שווה, הוי אומר זה אתרוג".
חז"ל בעצם אומרים שטעם הפרי זהה לטעם העץ.
מבחינה בוטנית לאתרוג יש קליפה מאוד עבה וחלק פנימי קטן מאוד ואכן לקליפה יש טעם מאוד דומה לטעם העץ עצמו. בכך האתרוג שונה מאוד מכל שאר פירות ההדר שלהם קליפה קטנה מאוד יחסית לנפח הפנימי של הפרי.
מבחינה רוחנית כאשר טעם הפרי וטעם העץ זהים – הדבר מעיד על דבר שממלא באופן מלא את ייעודו, שכן בבריאת העולם, כאשר נבראו העצים, טעם העץ היה כטעם הפרי.
התיאור בתורה הוא "ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא…עץ פרי עשה פרי…ויהי כן" (בראשית א, יא).
רש"י שואל מדוע לא נכתב עץ עושה פרי, אלא עץ פרי עושה פרי?
ועונה שבעת בריאת העולם טעם העצים היה כטעם הפרי. כלומר, לא היה כל פסולת בעץ. העץ עצמו לא שימש "רק" כאמצעי להביא את הפירות, אלא גם הוא היה אכיל.
רק לאחר שחטא אדם הראשון וכל הבריאה נפקדה על עוונה, העצים הפסיקו להיות אכילים והפסיקו להיות עץ פרי עושה פרי והפכו להיות רק עץ עושה פרי.
כלומר, אתרוג מהווה תזכורת לעולם שלפני חטא אדם הראשון. הוא מהווה תזכורת לעולם מתוקן, ללא כל חטאים. הוא בעצם כמעט השריד היחיד לעץ שטעמו כטעם פריו.
האתרוג אם כך, בעצם אומר לנו שגם אנחנו וכל מעשינו צריכים להיות למען תכלית אמיתית. לא שנעשה דברים כאמצעי להגיע למשהו אחר, בעל טעם ומשמעות, אלא שבכל דבר שאנחנו עושים נמצא את הטעם והמשמעות!
או במילים אחרות, האתרוג אומר לנו לחיות את ההווה.
לא לחיות בשביל משהו עתידי שאולי יהיה ואולי לא יהיה, אלא בכל רגע לעשות את הדבר הנכון, להבין שהוא הדבר היחיד שיש כעת וליצוק לו משמעות.
בהקשר הזה יש לציין שיש מחלוקת גדולה בין חכמים מה היה עץ הדעת. אחת הדעות היא שעץ הדעת היה אתרוג (מדרש בראשית רבה).
כידוע השם המלא של עץ הדעת הוא "עץ הדעת טוב ורע", כלומר עץ שנותן לך דעת להבחין בין טוב ורע. כך שלפי דיעה זו, אולי אפשר לומר שהאתרוג בעצם נטילתו בסוכות, מסייע לנו להבחין בין טוב לבין רע.
התכונה השניה באתרוג:
הטעם השני שמביאה הגמרא לאתרוג הינו: "רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר", כאשר הכוונה לדיר של כבשים. וממשיכה הגמרא: "מה דיר זה [של כבשים] יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין, הכי נמי [כך גם כן, בעץ האתרוגים] יש בו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין".
כוונת הגמרא, שכשם שבדיר כבשים יש כבשים גדולים וקטנים, ללא כל מום (תמימים) ובעלי מומין, כך גם בעץ האתרוג. ומייד מקשה הגמרא, האם רק באתרוג יש פירות גדולים וקטנים?
ועונה הגמרא: "עד שבאים הקטנים, עדיין גדולים קיימים", כלומר הפירות של השנה הקודמת (הגדולים) אינם נושרים כאשר מגיעים הפירות של השנה החדשה, כשם שקורה בשאר פירות האילנות.
המסרים הרוחניים לחיים שלנו מתכונה זו של האתרוג:
- הפירות הקטנים, הצעירים, צריכים לאפשר למבוגרים והקשישים (הפירות הגדולים) להישאר על העץ. להיות בעלי משמעות.
בחברה המערבית המודרנית מקובל המשפט "העולם שייך לצעירים" ואילו את הקשישים לא פעם שולחים לבית אבות…
תכונה זו של האתרוג אומרת לנו לא לדחוק את הקשישים החוצה. להתייחס אליהם בכבוד, להשאיר אותם על העץ. להשאיר אותם לידנו ואיתנו.
חוקרים שבדקו את האיזורים בעולם בהם יש אוכלוסיות מאריכות חיים במיוחד, מצאו שאחד המכנים המשותפים לקהילות אלו, היה המעמד והכבוד לקשישים וכן חיים בצוותא של מספר דורות (סבים וסבתות, בנים ובנות, נכדים ונכדות).
היום לצערנו, בדידות בגיל השלישי ודכאון הם נפוצים מאוד. בדידות ודכאון לא רק פוגעים באיכות החיים, אלא מקצרים חיים.
האתרוג שולח לנו מסר חשוב: תשאירו את הקשישים על העץ. תנו להם מעמד וכבוד. תנו להם יחס. בקרו אותם, תתקשרו אליהם. תנו להם תפקידים ומשמעות. זה יוסיף להם חיים!
רש"י כותב על גמרא זו, שחלק מהאתרוגים גדלים אפילו שנתיים ושלוש שנים על העץ, כלומר לצד כמה "דורות" של פירות…(בעץ – כל שנה, הפרי החדש הוא למעשה דור חדש…)
והנה רמז יפה לכך שהדר האתרוג קשור לקשישים של הקהילה.
אחת המצוות בתורה היא "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) – לכבד את הזקנים.
המילה הדר מופיעה גם בהקשר לאתרוג וגם בהקשר לזקן וכך מלמדת על הקשר בינהם.
- לאפשר שיהיו בעץ שלנו, בחיים שלנו, גם תמימים (ללא פגם) וגם בעלי מומין.
חברה בריאה ומוסרית נמדדת ביחס שלה לבעלי המומין. והאתרוג נקרא פרי עץ הדר, כלומר העץ הוא הדר, כי הוא מאפשר לכולם להיות עליו. זה ההדר שלו! לא שכל הפירות שלו מושלמים, אלא דווקא כי הוא מאפשר גם לפגומים להישאר עליו.
התכונה השלישית באתרוג:
"רבי אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא הדר – דבר שדר באילנו משנה לשנה".
כוונת רבי אבהו שהמילה הדר אין כוונתה מלשון יופי, אלא מלשון דר – לגור.
רבי אבהו אומר לנו שפרי האתרוג עשוי להימצא על העץ יותר משנה אחת.
הרבי מלובביץ מסביר שהמשמעות של לשהות על העץ יותר משנה אחת, היא שהאתרוג חווה את כל עונות השנה ובעצם גדל בזכות כל עונות השנה.
בחיים, כמו בעולם, יש עונות. יש תקופות טובות, יש תקופות פחות טובות, יש תקופות של שלכת ויש תקופות של פריחה (אביב) ויש גם את החורף – תקופה של קור ועצירת כל גדילה.
המסר של האתרוג אלינו הוא לצמוח ולגדול מכל התקופות בחיים. ללמוד מכל תקופה ומכל מאורע.
האתרוג לוקח מכל תקופה בשנה את הטוב שבה ונתרם ממנה.
כך גם אנחנו, צריכים לקחת מכל תקופה בחיים את הטוב שבה (ותמיד יש גם טוב. בכל תקופה) ולהיבנות מכל תקופה בחיינו.
האתרוג גם מהווה תזכורת אלינו, שנזכור שגם אם כעת אנו חווים "חורף" – תקופה קרה וחשוכה בחיינו, עם מעט מאוד שעות אור, הרי שאחרי החורף יגיע האביב!
התכונה הרביעית באתרוג:
"בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אל אידור, שכן בלשון יוונית קורין למים אידור ואיזו היא [איזה עץ] שגדל על כל מים? הוי אומר זה אתרוג".
[כוונת בן עזאי במילה אידור היא למילה היוונית 'הידור' מלשון הידרו = מים בלטינית].
בן עזאי אומר לנו שהאתרוג גדל על כל סוג של מים וחז"ל מפרשים שהכוונה היא גם גידול בעל וגם גידול שלחין.
גידול בעל הינו שיטה חקלאית בה הגידולים מקבלים רק מי גשמים ולא זקוקים להשקיה בידי בני אדם.
גידול שלחין הינו גידול שחייב לקבל מים בנוסף למי הגשמים, באמצעות תעלות השקיה (וכיום צינורות השקיה, טפטפות וכו').
האתרוג כאמור מסוגל לגדול בשתי שיטות החקלאות.
והמסר הרוחני אלינו:
יש מצבים בחיים שאנחנו צריכים להסתדר לבד, כמו גידול בעל, שצומח רק בזכות מים שמגיעים מלמעלה, מי הגשמים. ויש מצבים בחיים בהם אנחנו צריכים לדעת להעזר באנשים אחרים.
האתרוג אומר לנו, תהיו גמישים.
אל תחשבו שאתם יכולים להסתדר בכל מצב בחיים לבד ומצד שני אל תחשבו שבכל סיטואציה אתם חייבים להיעזר באנשים אחרים. תהיו כמו האתרוג, שמסוגל לגדול בשתי שיטות החקלאות.
האתרוג אומר לנו, יש לכם כוחות לגדול ולצמוח רק בזכות השפע שהבורא מרעיף עליכם ישירות. תזכרו את זה. שהשמחה שלכם לא תהיה תלויה בשום אדם אחר. שההתפתחות שלכם לא תהיה תלויה בשום אדם אחר.
ומצד שני האתרוג אומר לנו, אל תנסו לעשות הכל לבד. תעזרו באנשים אחרים. בסוף, גם מי שלחין אלו מים שמגיעים מלמעלה, רק בני אדם מנתבים אותם למקום הנכון, למקום שבו יש צורך בכמות מים גדולה יותר.
כך גם בחיים. כל השפע שלנו מגיע מלמעלה. חלקו ישירות מהבורא וחלקו דרך בני אדם אחרים שמנתבים אותו אלינו, אם בעצה, אם במילה טובה, אם בסיוע גשמי וכו'.
מסר זה מהאתרוג מזכיר מאוד את דברי הלל הזקן במסכת אבות: "אם אין אני לי – מי לי? ואם אני לעצמי – מה אני?" (פרקי אבות, א, יד).
ואולי אפשר לומר שלא במקרה מי שאמר אמירה זו בגמרא הינו בן עזאי.
בן עזאי חי ללא אשה כל חייו.
אין ספק שעדיף להיות נשוי, שכן חקלאות שלחין, שנעזרת בהשקיה נחשבת למניבה יותר לעומת חקלאות בעל, כך גם מי שנסיבות חייו הן ללא חיי נישואין (לפחות לעת עתה), חיים שמקבילים לחקלאות בעל כמשל, צריך לדעת לגדול ולצמוח גם ללא בן/בת זוג. ומי שיכול להגיד אמירה כזו, הוא רק אדם שיישם זאת בעצמו – בן עזאי.
[בן עזאי היה אחד החכמים הגדולים והמיוחדים. תלמוד ירושלמי כותב עליו שהוא ידע לדבר בשבעים שפות.
על פי מדרש שיר השירים, בן עזאי היה נשוי לבתו של רבי עקיבא תקופה קצרה ולאחר מכן התגרש ממנה כי נפשו חפצה להשקיע את כל זמנו ומרצו בתורה ולא רצה לצער אותה. הוא בעצם חשב שמגיע לה בעל אחר שידאג לה יותר ממנו ולכן התגרש ממנה.
הוא גם אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס (לתורת הקבלה) אך לא יצאו בשלום (נפטר). ואולי אפשר לומר שלא יצא בשלום כי לא היה נשוי ולפי חלק מהדעות אולי בעצם נענש על כך שגרש אותה].
עד כאן ארבעת התכונות של האתרוג כפי שמובאות בגמרא (סוכה לה/א).
תכונה חמישית באתרוג – בתלמוד הירושלמי הביאו תכונה נוספת של האתרוג:
רק באתרוג גם העץ הוא הדר (יפה במראהו) וגם הפרי הוא הדר. באילנות אחרים, פעמים שהעץ עצמו נאה, אך פירותיו אינם נאים (כגון חרובים), או שהפרי נאה ואין העץ נאה (כגון רימון).
הפרי הוא כידוע המטרה של העץ. זו כל תכליתו – להביא פירות.
המסר הרוחני מטעם זה, הינו שלא רק המטרה שלנו צריכה להיות נאה וראויה, אלא גם האמצעי.
גם הדרך בה אנחנו משיגים את המטרות שלנו צריכה להיות נאה.
בניגוד למשפט הנפוץ שמקורו באומות העולם "המטרה מקדשת את האמצעים", ביהדות חשוב שגם הדרך למטרה תהיה כשרה, מוסרית וטהורה.
אם למשל אתה לא מגלה פרט כלשהו על הרכב שלך לקונה הפוטנציאלי, אבל מתכנן שאת הרווח מהמכירה תפריש לצדקה, המטרה שלך היא אכן נעלית וראויה, אף הדרך בה אתה פועל הינה פסולה לחלוטין…
את זה בא האתרוג להזכיר לנו. להתנהל בצורה מוסרית, גם אם זה מאט או מעכב כביכול את ההגעה למטרה. הדרך חשובה לא פחות מהמטרה. למעשה לא פעם הדרך היא המטרה…
עד כאן התכונות של האתרוג כפי שמובאות בחז"ל והמסרים שלהם לחיים שלנו.
נתקלתי בעוד כמה טעמים מעניינים מאוד, שלא כתובים בחז"ל (למיטב ידיעתי).
תכונה שישית באתרוג:
מה הכוונה שהאתרוג "דר באילנו משנה לשנה" – דר מלשון גר, כלומר שהאתרוג לא נופל מהעץ עד שיקטפו אותו. הוא לא נושר בעצמו, אלא לאחר זמן רב מאוד, הרבה מעבר למצוי לגבי פירות של עצים אחרים.
מדוע פרי נושר מעצמו מהעץ?
ככל הנראה כי הוא גדל וצובר משקל שהענף שמחבר אותו לעץ, כבר לא מסוגל להחזיק…
האתרוג בעצם אומר לנו, לגדול זה טוב, אבל שימו לב לא לגדול עד למצב שמה שמחזיק אותך, כבר לא מסוגל להחזיק אותך. לגדול לבד בלי לשים לב בזכות מי גדלת, עלול להביא אותך למצב שבו אתה עלול לנשור מהעץ.
לפעמים עדיף להישאר מחוברים למקור, מאשר לגדול עוד ועוד…
האתרוג מבין את החשיבות של חיבור למקור, גם אם זה אומר שהוא יאט את גדילתו.
חשוב להשקיע מזמננו בצמיחה רוחנית, בחיבור למקור שלנו, גם אם זה בא על חשבון של גדילה עסקית וכלכלית. זה אולי המסר הנוסף שהאתרוג רוצה להעביר לנו.
תכונה שביעית באתרוג:
האתרוג גדל בתחילה כלפי מעלה, אך מכובד משקלו בהמשך הגדילה, הוא מסתובב כלפי מטה.
האתרוג נמשל אלינו – נשמה וגוף.
הנשמה בעת ירידתה לעולם, רק רוצה לחזור למעלה ("על כרכך אתה נולד"), להיות תחת כסא הכבוד, בקרבת אורו של הבורא.
אך ככל שהנשמה גדלה, היא מבינה שהתכלית היא דווקא פה, בעולם הזה, למטה.
כי רק פה צומחים ורק פה מתפתחים. ולמעשה על פי תורת הקבלה והחסידות דווקא פה נמצא עצמותו של הבורא ולא רק אורו.
אמנם פה לא רואים אותו, אבל נמצאים הרבה יותר קרובים אליו.
האתרוג בא להזכיר לנו מאין הגענו (מהעולמות העליונים, מאוצר הנשמות), אך גם מה התכלית האמיתית לבואנו לעולם – לצמוח כאן למטה.
סיכום שבע התכונות באתרוג והמסרים לחיים שלנו
- "טעם עצו ופריו שווה" – האמצעי (העץ) הינו בעל משמעות כמו הפרי (המטרה). שכל המעשים שלנו יהיו עם משמעות ולא רק כאמצעי להגיע למשמעות. לחיות את הווה, את הדרך ולא רק את נקודת היעד.
- "עד שבאים הקטנים, עדיין גדולים קיימים" – הפירות החדשים לא דוחקים את פירות השנה הקודמת החוצה, אלא צומחים לצידם. המסר אלינו: לתת מקום, יחס, כבוד ומשמעות למבוגרים ולקשישים. זה המפתח לקהילה בריאה ומוסרית. "והדרת פני זקן" על משקל "פרי עץ הדר")
מסר שני מתכונה זו, לתת מקום ראוי ומכובד גם לבעלי המומים בחברה. - "שדר באילנו משנה לשנה" – לצמוח, לגדול ולהתפתח מכל התקופות בחיים, בדומה לאתרוג שניזון ומתפתח מכל עונות השנה.
מסר שני בהקשר הזה, לזכור שאחרי כל חורף (תקופה קרה וחשוכה בחיינו) מגיע האביב. - "שגדל על כל מים" – האתרוג מסוגל לגדול גם בגידול שלחין (השקיה של בני אדם) וגם מחקלאות בעל (מי גשמים בלבד). כך גם אנחנו – צריכים להיות מסוגלים לשני הדברים: לדאוג לאיזון הנפשי שלנו ללא סיוע נוסף, כגון רק אנחנו אחראים לשמחה שלנו ואל לנו לתלות את השמחה שלנו במעשים או מילים של מישהו. מצד שני לזכור שיש מצבים בחיים בהם אנחנו חייבים להיעזר באנשים אחרים ואל לנו להימנע מכך.
- העץ הוא הדר והפרי הוא הדר – שגם האמצעי להגיע למטרה יהיה בתכלית ההדור. המטרה לא מקדשת את האמצעים.
- האתרוג לא נופל מהעץ עד שיקטפו אותו. האתרוג מבין את החשיבות של חיבור למקור, גם אם זה אומר שהוא יאט את גדילתו. חשוב להשקיע זמן בחיבור למקור שלנו, לנשמה, למקורות, גם אם זה בא כביכול על חשבון התפתחות עסקית וכלכלית ("תוספת משקל").
- האתרוג גדל בתחילה כלפי מעלה, אך בהמשך, כאשר גדל וצובר משקל, הוא מסתובב כלפי מטה. האתרוג מזכיר לנו שעיקר התכלית בבריאת העולם, היא העולם הזה, העולם התחתון. אבל הוא גם מזכיר לנו מאן באנו.
חג סוכות שמח!
שלכם,
ד"ר גיל יוסף שחר (.M.D)
