מחלה זו היא מחלה מבסיס אוטואימוני, בה קצב גדילת תאי העור מהיר מהרצוי, מצב היוצר קשקשת על העור, מאד לא נעימה למראה.
בשלבים המתקדמים של המחלה (נפוצים פחות) זו מחלה שיכולה להתפתח לדלקת מפרקים פסוריאטית (לרוב אצל מבוגרים). ככלל, המחלה נפוצה יותר אצל מבוגרים.
מחלה זו היא מחלה מסתורית ברפואה המערבית, הגורמים הישירים לה עדיין אינם ידועים, ומרבית הסיבות שנמצאות כמחוללות-מחלה נשענות על ממצאים סטטיסטיים בלבד.
זו אינה מחלה מדבקת ואין כאן שום עניין של העברת המחלה מחולה אחד לאדם אחר. סיבות שנמצאות כמעודדות התפרצות של פסוריאזיס הן גנטיקה, עישון ואורח חיים לא בריא, טיפול תרופתי לקוי וגם היפוקלצמיה.
הטיפולים שמציעה הרפואה המערבית הם טיפולים נקודתיים, המתייחסים לאיבר החולה ומנותקים מהאדם השלם.
טיפול הקו הראשון הוא טיפול מקומי באמצעות סטרואידים או באמצעות משחות מקומיות כמו דובונקס וקלציפוטריול (נגזרות של ויטמין D) או ג'ל טאזארוטן (אנלוג לויטמין A). אלו הם טיפולים מקומיים לחלוטין ללא כל התייחסות סיסטמתית.
טיפול הקו השני של הרפואה המערבית הוא טיפול פנימי, הנקרא משום מה "טיפול סיסטמתי" והוא מכוון לדיכוי חיסוני באמצעות תרופות כמו מתוטרקסאט או ציקלוספורין. מקובל גם להשתמש ברטינואידים שונים (ג'לים או כדורים) כטיפול, אך טיפול זה מעמיד את המטופל בפני חשש לפגיעה בכבד.
התייחסות נוספת למחלה היא טיפול בפוטותרפיה, כלומר חשיפה לקרני אור אולטרא-סגול במרפאות או בים המלח.
מעל לכל אלו, מתפתח טיפול ביולוגי למחלה. התרופות הביולוגיות הן נקודתיות ביותר ומכוונות לשלבים ספציפיים בהתפתחות המחלה. בטיפולים אלו מותקפים תאי ה -T או נחסמים ציטוקינים יוצרי דלקת (תרופה לדוגמא: רמיקייד).
אבל אף לא אחת מדרכי הטיפול הללו מתייחסת לאדם החולה בפסוריאזיס, אלא לעור שלו, על מרכיביו השונים כאילו הוא מכונה המורכבת מחלקים שאפשר להחליף, ואני שואל:
האם יש מדען אחד בעולם, המאמין וחושב כי העור החולה בפסוריאזיס מנותק משאר איברי האדם, ומכל המערכות שלו ואינו מושפע מהם ומשפיע עליהם?
חשוב לנו לזכור, כי טיפולים אלו שהם מקומיים באופיים, נושאים מחיר בריאותי נלווה, ממנו אי אפשר להתעלם ועלינו לברר אודותיהם אצל רופא המשפחה לפני כל טיפול.
האם אפשר לגשת לטיפול בפסוריאזיס מכיוון אחר?
התשובה היא כן, בהחלט.
ההסתכלות ההומיאופתית על מחלה כמו פסוריאזיס היא שונה לחלוטין מזו המערבית היות והטיפול ההומיאופתי מתייחס תמיד לחולה השלם ולא רק למחלה שלו.
כאשר אנחנו לומדים את המחלה של המטופל, אנחנו לומדים לעומק את ההופעה שלה, כמו שהיא מתבטאת באופן ייחודי למטופל הספציפי שמולנו ברגע נתון.
אנחנו בוחנים את התפרצות הפסוריאזיס ואת כל הסימפטומים המקיפים אותה, את כל אלו הקשורים לפסוריאזיס באופן ישיר, ואת כל אלו שנראה שכאילו ואינם קשורים.
מכאן אנחנו מגיעים לאחד העקרונות החשובים בטיפול ההומיאופתי והוא עקרון "כוליות הסימפטומים" (כוליות מלשון לכלול את הכל).
על פי העיקרון הזה, האדם לא יכול להיחשב כאוסף של איברים שמנותקים האחד מן השני. האדם הוא אחד, שלם ומושלם שכל האיברים שמרכיבים אותו מתנהלים בקשר אינסופי ובהרמוניה ביניהם.
מטופלים רבים שבאים אלי למרפאה עם פסוריאזיס, מגיעים לאחר ביקור אצל רופא המשפחה בקופת החולים שאיבחן את המחלה ואינם רוצים להסתבך בטיפול סטרואידי או טיפול אחר כבד יותר, או לאחר שנים של טיפולים לא מוצלחים.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה (ההומיאופתים).
מהי הגישה ההומיאופתית לטיפול בפסוריאזיס? מה אנחנו עושים בטיפול?
הגישה ההומיאופתית, כאמור, היא טיפול באדם הסובל מפסוריאזיס ולא בעור שלו או במערכת החיסונית שלו.
כאשר מגיע מטופל עם פסוריאזיס, אנחנו נערוך לו את התשאול ההומיאופתי המיוחד.
תשאול זה נערך באופן מסודר ויורד לעומקה של תלונת הפציינט.
כאשר יגיע המטופל אנחנו נברר מתי לראשונה הופיע הפסוריאזיס, באילו איברים הופיע לראשונה ולאן התקדם משם. אנחנו ננסה לזהות בתשאול את הגורמים להתפרצות הראשונה ונבין אילו סימפטומים נוספים נלוו להופעת הפסוריאזיס.
בנוסף, ננסה להבין את האופן הייחודי בו המטופל המיוחד שמולנו פיתח את המחלה. האם הפסוריאזיס הופיע לאט לאט או במשך זמן רב? מה מקל ומה מחמיר את הפריחה?
האם יש זמנים במהלך היום שבהם המחלה אקטיבית יותר? האם יש מאפיינים אחרים להתפרצות, ועוד שאלות רבות מאד.
אחרי שהבנו בדיוק את מופע הפסוריאזיס של המטופל שלנו, אנחנו מנסים להבין את תמונת הסימפטומים הכללית של המטופל; אנחנו נחקור על אופיו, תפיסות העולם שלו ומצבו הרגשי והמנטלי ולאחריהן גם את התכונות הגופניות הכלליות.
שאלות אלו הן שאלות חשובות מאד.
גוף האדם, כמו כל דבר אחר בקיום הזה, נתון לחוקיות של הטבע ולסדר המופתי שלו.
הפעולות של הגוף שמייצר את הפסוריאזיס מאופיינות בתבניות קיום שייחודיות רק לו. לכן, חשוב לנו להשלים את תמונת המחלה במלואה.
נמשיך ונחקור: האם הילד/המטופל מעדיף חום או קור, איך עובד העיכול שלו, מה הם איברי המחלה הנוספים שלו, איזה צד חולה אצלו, מה מבעיר את הנגעים מגע קר או חם, אלו מחלות נוספות יש ואיך הן מושפעות מתרופות, ועוד שאלות רבות.
התשאול ההומיאופתי הוא סופר מעניין. החקירה מקיפה את האדם כשלם ובסופו מתגלה תמונה רב ממדית של האדם שמולנו.
בנוסף, אנחנו מחויבים לברר גם על אורח חייו ומשטר התזונה של הפציינט. אם מדובר בילדים, אנחנו בודקים את התזונה בבית, את הסביבה המשפחתית, המארג החברתי וכל אלו יובילו אותנו להבין מיהו ואיך הוא מתנהל.
כשמדובר במבוגרים, יתווספו לכך גם שאלות על אורח החיים הכללי, על פעילות ספורטיבית אם ישנה (ואם אין כזו – לעודד בחום להתחילה), שאלות על גורמי מחלה אפשרים כמו סמים, עישון או שתייה מרובה, עבודה וכיוצ"ב.
בולט מאד הוא בירור התזונה של הפציינט. במחלות כמו פסוריאזיס יש מחקרים רבים הנותנים את ההמלצות איך להתנהל מבחינת משטר תזונתי.
תוכלו לקרוא בקישור כאן מאמר מרתק של ד"ר גיל יוסף שחר בנושא.
בטיפול ההומיאופתי אנחנו מחבקים את הגישה התזונתית ממספר סיבות:
הראשונה היא כאמור הבחינה השלמה של הפציינט.
במצב של חולי בו המערכת של המטופל לא עובדת באופן מאוזן (אחרת לא הייתה מחלה), עלינו להקל עליה ככל האפשר ולמנוע ממנה גזרות מלחמה נוספות, כך שהיא תתפנה לשלוח את כל הכוחות (האנרגיות) שלה למקומות החשובים.
הסיבה השנייה היא שיש מזונות שמשפיעים באופן ישיר על התהליך החולה הנוגע למחלה ובכך מקדמים את המחלה (מחלישים את החולה ומחזקים את המחלה).
אפשר לקרוא מחקרים רבים הממליצים להפחית קלורית, להפחית בסוכרים ובגלוטן שנמצאו כמחמירים באופן ישיר את הדלקת, להתכוונן לעבר תזונה צמחונית ולהגביר את קליטת ויטמין D. ההמלצות הן רבות, חלקן יותר מוסכמות וחלקן פחות.
בשיחה ההומיאופתית, בנוסף, אנחנו מנסים להבין את המזונות המחמירים והמיטיבים הנכונים באופן נקודתי לאדם שמולנו.
כרפואה שדוגלת בטיפול בכל אדם באופן מיוחד, אנחנו ממפים את המזונות המקלים ואת המזונות המקשים על המערכת ומעודדים את המטופלים להתנהל לפי חוקי הגוף שלהם.
לאחר שסיימנו לאסוף את המידע הרצוי ולהכיר את המטופל שלנו, אנחנו רושמים לו הכנה הומיאופתית טבעית, המותאמת לתמונת הסימפטומים הכוללת של המטופל ובנוסף מנחים אותו לאורח חיים מקדם בריאות.
מקרה לדוגמה:
ילד בן 9 עם התפרצות פסוריאטית שהתחילה לאחר גירושי ההורים.
הנגע הראשון הופיע במרכז הגב בנקודה הולכת וגדלה. לאחריה הופיעו נגע קטן בצד הימני של המצח שהלך והתפשט והגיע גם לצידו השמאלי. הרופא בקופת החולים רשם לו משחת דיבונקס ולאחר ביקור נוסף נרשם לו טיפול סטרואידי.
מסיבות נקודתיות למקרה, החלטתי לבקש במקרה זה את עצותיו של ד"ר אג'יט קולקרני, מבכירי ההומיאופתים בעולם וקולגה איתו אני עובד שנים רבות. ד"ר קולקרני הוא המנטור של מכללת רמדי ללימודי הומיאופתיה, מבית המרכז לרפואת הרמב"ם.
ישבנו ביחד על המקרה ולאחר שבחנו את קצב צמיחת הנגעים, את הסימפטומים הנוספים כמו אפטות בפה, מיקומן, ריח הנשימה מהפה, תשוקה למזונות ובעיקר, הסיפור הנפשי-מנטלי של הילד, הלחץ הנפשי כגורם משלהב של המחלה ולאחריה ההתמודדות שלו לצל המצב המשפחתי, בתוך המשפחה ומול חברים- בחרנו רמדי.
ד"ר קולקרני ייעץ לי לרשום לו הכנה הומיאופתית (רמדי) הנקראת ANACRDIUM. הכנה זו מופקת מחלק באגוז העץ המדובר.
שיפור במצב הכללי ובנגעים החל להופיע בהדרגתיות עד לשיפור קבוע.
כפי שתראו בתמונות מטה, הריפוי פשוט נפלא. לאורך כל הטיפול האמא של המטופל הייתה בקשר מול רופא המשפחה (ללא שום התערבות במהלך הטיפול ההומיאופתי).
לאחר כשנה וחצי הופיע שוב נגע של פסוריאזיס על המצח מצד ימין. עבור ילד בגילאים האלו, תקופת זמן שכזו היא נצח, ולמרות כל המידע שנאסף, המקרה נלקח כמעט מחדש.
ההכנה ההומיאופתית שבחרתי בפעם השנייה היא SEPIA.
זו רמדי שמופקת מדיונון והיא התייחסה שוב לכוליות הסימפטומים שהילד הציג בפני, כל המופע הפיזי, כל המופע הנפשי וכל המופע המנטלי.
הפעם, לאחר חודשיים וחצי נעלם הנגע ולא חזר שוב עד היום (כשנתיים בהם המצח נקי לגמרי ואין נגעים בכלל).
מאיפה המחשבה שככה צריך לטפל?
ניסיון של מאות שנים, וצפייה במאות אלפי מקרים מוכיח כי דיכוי של תופעות, דיכוי של מחלות, השתקה שלהן מבלי להבין את הגורמים להן – מוביל למחלות עמוקות יותר ויותר.
הטיפול ההומיאופתי לא מטפל באיברים של האדם, גם לא ברקמות החולות או בדלקות – הטיפול ההומיאופתי תמיד מכוון לטפל באדם השלם.
המחלות מהן אנחנו סובלים, תלויות כמובן במטען התורשתי שלנו, אבל במידה גבוהה מאד, הן תולדה של אורח החיים שלנו, של התזונה שלנו, של בית הגידול שלנו.
מעל כל אלו עומד לו לאדם חוסנו.
מחלות הן תולדה של מערכת שלא מגיבה באופן נכון וראוי לגירויים שבאים מבחוץ, יהיו אלו אשר יהיו, לחצים נפשיים, חיידקים או וירוסים.
במצבים אלו של תגובה לא נכונה או לא חזקה מספיק, הנטיות שלנו הופכות למחלות.
לכן, הדרך הנכונה לשמור על בריאות, או להשיב את הבריאות, היא לנסות לחיות נכון ככל האפשר, להקפיד על תזונה נכונה ולקבל טיפול הומיאופתי מאזן.
מניסיוני, זהו הטיפול העמוק והרחב ביותר שאפשר להגיש לבני האדם, שילוב עם רפואה תזונתית הופכת את הטיפול למושלם.
מקרים כמו המקרה של הילד החמוד שסבל מפסוריאזיס הוא מקרה שיכול להסביר בצורה יפה את היישום של "עקרון כוליות המקרה" (או "עקרון טוטאליות הסימפטומים"). עקרון זה הוא חוק טבע הנוגע לכל תחום בחיינו. אנחנו נחייה טוב יותר אם נבין את הקשר בין הגורמים השונים בחיים, וודאי וודאי בכל הנוגע לבריאותם של אנשים.
