במאמר "מה קרה ביום השביעי של פסח ואיך זה קשור לחיים שלנו היום", ראינו שהמאורע המרכזי (מבין שלושה אירועים שהתרחשו ביום זה) הינו קריעת ים סוף.
לא רק לסיפור עצמו יש מסר משמעותי לחיים שלנו, אל גם לפרטים הקטנים המרכיבים אותו.
במאמר זה נתבונן בכמה פרטים קטנים מסיפור קריעת ים סוף והמסרים שלהם לחיים שלנו היום.
קריעת ים סוף לא היתה באופן שמי הים חרבו והמים זזו לצדדים, אלא מי הים נותרו, נבקעו ונעשו חומה לבני ישראל משני צידיהם: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כב).
פרט זה בסיפור אינו מובן כלל.
הרי על מנת שבני ישראל ילכו ביבשה בתוך הים, לא היה צורך בנס שהמים יעמדו כנגד חוקי הפיזיקה כחומה משני הצדדים.
מספיק היה אם המים היו זזים לצדדים מחמת רוח הקדים העזה שהייתה כל הלילה: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד, כא).
משהו בסגנון תופעת הגאות והשפל שגורמת לחלקים נרחבים מהים להתגלות.
הנס של עמידת המים כחומה, כנגד כח המשיכה, לכאורה לא היה הכרחי.
וידוע הכלל של חז"ל, שהקב"ה לא עושה נס ללא צורך.
צריך להבין מה היה הכרחי בנס עמידת המים כחומה.
ועוד יותר צריך להבין את העובדה התמוהה הבאה:
עם ישראל לא חצה את ים סוף מגדה לגדה, אלא עשה כמין חצי עיגול.
באותו הצד ממנו ירדו לים, באותו הצד הם עלו חזרה (ערכין טו, א).
מכך מובן שקריעת ים סוף לא היה לצורך המשך הליכתם במדבר, שהרי הם חזרו לאותה הגדה ממה יצאו.
אם כך, לשם מה היה כל הנס הזה?
גם אי אפשר לומר שזה היה רק על מנת להרוג את המצרים שרדפו אחרי עם ישראל, שהרי "הרבה דרכים למקום".
יכול היה הקב"ה לחסום אותם עם סופת חול אימתנית, או בכל דרך אחרת שיבחר, הרבה יותר פשוטה וטבעית מאשר נס גדול כגון קריעת ים סוף.
המילה תורה היא מלשון הוראה.
בכל פרט בתורה יש הוראה לחיים שלנו היום.
מה ההוראות מפרטים אלו בסיפור קריעת ים סוף?
המים, מי הים, היו אלה שחסמו את דרכם של עם ישראל.
והמים האלו הפכו להיות חומה.
חומה היא משהו שמגן, שמונע מדברים שליליים להיכנס פנימה.
אותם המים, שרגע קודם היו הדבר שמונע מעם ישראל להתקדם, הפכו להיות חומה שמגנה.
חומה שמאפשרת את ההתקדמות בבטחה.
ההוראה מכך לחיים שלנו, היא שלפעמים הדבר שמונע אותנו מלהתקדם עשוי להיות הדבר שיגן עלינו בעתיד!
מחלה היא ללא ספק דבר שמעכב אותנו.
מחלה דורשת מאיתנו להשקיע זמן במציאת ריפוי ובעבודת הריפוי, היא דורשת משאבים כספיים ועוד.
לא פעם היא לא מאפשרת לנו לעשות את מה שהיינו רוצים לעשות.
במקרים רבים, ברגע שהאדם מחלים או אפילו רק מתחיל להרגיש טוב יותר, הוא מהר מאוד שוכח את המחלה ולא פעם חוזר לסורו, להרגלי החיים הלא בריאים שהיו לו גם קודם.
זה טבע האדם.
אנחנו שוכחים מהר מאוד את התקופה הלא טובה וחוזרים לשאננות.
בקליניקה אני נתקל לא פעם בתופעה שאנשים "משחררים את החבל" כאשר הם קצת מתחילים להרגיש טוב יותר, או כאשר מגיעה בדיקת pet ct שמראה שאין זכר לגידול.
לא פעם, לצערנו המחלה חוזרת לאחר מכן ביתר שאת.
למרות שזה טבע האדם, להתמקד בהווה ובטוב (וכך צריך להיות), יש מקרים בהם אנחנו צריכים לפעול בניגוד לטבע שלנו.
בדיוק כמו שנס הוא משהו שהינו בניגוד לטבע.
במקרה של מחלה, הדבר הנכון לעשות, הוא להפוך את המחלה לחומה.
חומה שתגן עלינו מלחזור להרגלי תזונה וחיים שמזיקים לנו.
אם נזכור את רגעי הכאב והסבל של המחלה, היא עשויה למנוע מאיתנו לחזור על טעויות.
היא תשמש כחומה שתמנע מדברים שליליים להיכנס לחיינו.
לכן המים שעיכבו את עם ישראל, לא זזו לצדדים, אלא הפכו לחומה שמגנה.
זה לא היה נס ללא צורך.
הקב"ה רצה לרמוז לנו, שיש להתייחס לכל דבר שמעכב אותנו בחיים, כאל שיעור שאם רק נשכיל להשתמש בו בצורה הנכונה, ישמש לנו כחומה מפני דברים בלתי רצויים.
זה נכון לא רק לתחום הבריאות, אלא כמעט לכל תחום בחיים.
אז גם אם אתם מתחילים להרגיש טוב יותר וגם אם נראה לכם שהחלמתם לגמרי, אל תתירו את הרסן.
תשתמשו במחלה ובסבל שהיא גרמה לכם, כחומה שתמנע מכם לעשות טעויות ולחזור להרגלים מזיקים.
לפני שנעבור לקושייה השנייה ששאלנו על עצם הצורך בקריעת הים, כאשר הם במילא חזרו לאותה הגדה, נתבונן בעוד פרט מתוך סיפור קריעת ים סוף:
הגמרא במסכת סוטה מספרת שגם לאחר שמשה היטה את ידו על הים, ים סוף לא נבקע מייד ושהתחיל ויכוח בין השבטים: "זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים" (סוטה לו, ב).
בהמשך מספרת הגמרא שתוך כדי הויכוח בין השבטים מי יכנס ראשון לים, נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה קפץ למים והתחיל ללכת.
המדרש מספר שגם לאחר קפיצתו של נחשון בן עמינדב למים, הים לא נקרע.
רק כאשר המים הגיעו לצווארו, נבקע הים וכל עם ישראל נכנס אחריו.
קריעת ים סוף הייתה נס גדול.
אבל כדי שהוא יתרחש, היה צריך לנקוט פעולה כלשהי מצידנו.
כל מדרש חז"ל הוא לא רק תיעוד היסטורי של מה שקרה, אלא טומן בחובו מסר לחיים שלנו היום.
המסר מהסיפור הזה הוא שגם כאשר זקוקים לנס, יש לעשות פעולות מצידנו.
אין לשבת ולהמתין לנס.
לפעמים נס הוא המוצא היחיד.
אבל גם אז, יש לעשות כל מה שאפשר, כנגד כל הסיכויים.
לא פעם זה הדבר שיגרום לנס להתממש.
המסר השני מהסיפור הזה הוא שלפעמים צריך את האדם הראשון שיפרוץ את הדרך, כדי שכל האחרים יוכלו לצעוד בה בבטחה.
כולנו פוחדים מטבע הדברים להיות הראשונים ולצעוד בדרך שההצלחה בה איננה וודאית.
הרבה יותר קל לחכות ולראות מה יקרה לשני שיתחיל ללכת באותה הדרך, או לפעול באותו אופן, או להתבטא באופן מסויים וכדומה ורק אז להחליט אם כדאי גם לנו.
אבל לפעמים, להיות אלו שסוללים את הדרך, זה הפתח להצלה, לא רק לנו, אלא לעוד רבים אחרים.
נחשון בן עמינדב זכה, שבזכות התעוזה שלו והאמונה שלו במשה רבנו (שאמר להם שיש להיכנס לים), ממנו יצא דוד המלך וכל שושלת מלכי ישראל, כולל המשיח.
המסר מכך הוא שאם אתה יודע שזו הדרך הנכונה, גם אם היא מפחידה וגם אם איש לא צעד בה לפניך, אל תחשוש ללכת בה.
הרבה פעמים אנשים יודעים שמשהו הוא האמת, אבל פוחדים להגיד אותו.
פוחדים "ממה יגידו". איך יגיבו מסביב, המשפחה, החברים, הלקוחות, השלטונות וכו'…
המסר לחיים שלנו היום מסיפור נחשון בן עמינדב, הוא ללכת עם האמת, גם אם אנחנו הראשונים שאומרים אותה, או פועלים לפיה.
וכעת נחזור לקושייה הגדולה.
מדוע היה בכלל צריך את הנס של קריעת ים סוף?
הם הרי במילא חזרו לאותה הגדה?
עם ישראל חזר לאותה הנקודה.
לאותו מקום ממנו יצא.
מכך למדים שכל המטרה של נס קריעת ים סוף, לא הייתה כדי לקדם את עם ישראל בדרך (וגם לא להרוג את המצרים, שהרי יש דרכים קלות הרבה יותר לעשות זאת).
עם ישראל אמנם חזר לאותה נקודה מבחינה פיזית.
אבל הוא עצמו השתנה.
הוא שינה משהו בדפוס החשיבה שלו.
הוא הבין איך צריך להתמודד עם אתגרים.
במקרה של עם ישראל, המסר היה – להקשיב למשה רבנו.
אם הוא אומר שיש להיכנס לים כנגד כל הסיכויים, אז זה מה שיש לעשות מבלי להתמהמה.
המסר מהסיפור הזה לחיים שלנו, הוא שלפעמים האתגרים והניסים שמתרחשים בחיינו, תפקידם לא לקדם אותנו לשום מקום, אלא פשוט לגרום לנו להשתנות.
אם נשכיל להתבונן במסר מכל אירוע בחיינו, ולנסות להבין מה אני צריך ללמוד מאירוע כזה או אחר, במה אני צריך להשתנות, או לשנות בדפוסי החשיבה שלי בעקבות אירוע כזה או אחר, הרי שנחיה את החיים באופן אחר לחלוטין.
חיים של התבוננות.
חיים של התפתחות.
חיים של צמיחה.
סיכום המסרים משלושת הפרטים בסיפור קריעת ים סוף:
- "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" – כדאי להשתמש בדבר שמעכב או עיכב אותנו בחיים, כחומה שתשמור עלינו מלחזור על טעויות.
- הים נבקע רק לאחר שנחשון בן עמינדב קפץ למים – מסר ראשון: לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לנס גם כאשר אין פיתרון אחר. לעשות כל מה שאפשר ולא פעם זה מה שיביא את הנס.
מסר שני: כאשר אנחנו יודעים שמשהו מסויים הוא האמת, חשוב שנפעל על פי אמת זו, גם אם אנחנו הראשונים שעושים זאת. - מאותו צד שירדו לים, לשם גם עלו חזרה – כל אירוע בחיינו מטרתו לגרום לנו להשתנות ו/או לשנות את דפוסי החשיבה שלנו.
חג שמח!
שלכם,
גיל יוסף שחר MD