יש לא מעט קושיות על חנוכה, כגון, מדוע השמש גבוה מעל כל נרות חנוכה, שכן הם מציינים את הנס והוא רק האמצעי.
אבל במאמר זה ניגע בשתי קושיות נוספות, חזקות הרבה יותר.
הקושיה השניה הינה הקושיה הגדולה ביותר על חג החנוכה.
להלן שתי הקושיות:
- מדוע את החנוכיה מדליקים לאחר השקיעה, בעוד את מנורת המקדש היו מקפידים להדליק ביום, לפני שקיעת החמה?
החנוכיה היא הרי זכר להדלקת מנורת המקדש, אז מדוע אנחנו מקפידים להדליק אותה בזמן שונה מהזמן בו היו מדליקים את המנורה בבית המקדש?
- מדוע בחנוכיה יש שמונה נרות, הרי הנס היה רק שבעה ימים!
כידוע, החשמונאים מצאו פך שמן שמספיק ליום אחד, כך שביום הראשון העובדה שהוא הספיק להדלקת המנורה לא הייתה נס. הנס התחיל רק מהיום השני ולמעשה נמשך רק שבעה ימים! ולכן אם רוצים לציין את הנס, יש לציינו שבעה ימים בלבד, במניין ימי הנס ולא שמונה ימים.
ובכלל, החנוכיה היא הרי לזכר מנורת המקדש, שלה היו שבעה קנים, אז הנה עוד סיבה מדוע היה ראוי שגם לחנוכיה יהיו 7 קנים ולא שמונה.
נתחיל מהקושיה הראשונה – מדוע את החנוכיה מדליקים לאחר השקיעה ולא בבוקר כמו את מנורת המקדש?
המנורה סימלה את השראת השכינה בישראל.
כיום, כשאין בית מקדש, החושך רב יותר ולכן המסר אלינו הוא שאנחנו, כמו נרות חנוכה, צריכים להתאמץ להאיר דווקא כשיש חושך.
כאשר לא רואים את הגילוי של הבורא בחיינו. אז נדרש המאמץ הגדול.
לכן, בשונה מהמנהג בבית המקדש, חז"ל קבעו שמדליקים את החנוכיה דווקא לאחר השקיעה. כאשר כבר לא רואים את השמש בשמיים המסמלת את הגילוי של השכינה.
דווקא כשיש חושך בחוץ והחיים נראים ללא כל סדר והגיון, אנחנו צריכים לחפש את האור בתוכינו ולהאיר לכל הסביבה.
זה המבחן האמיתי שלנו.
זו לא חכמה להאיר כשיש אור בחוץ. אנחנו נבחנים אם אנחנו יודעים להאיר כשיש חושך.
וכעת לקושיה השניה ואולי הקשה מכולן – מדוע חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים, כאשר הנס היה, כאמור, רק שבעה ימים?
(כי הרי השמן בכד הספיק ליום אחד, לכן ביום הראשון לא היה כל נס).
חז"ל התייגעו רבות במציאת תשובות לשאלה הזו והסברים שונים ניתנו בנושא.
כששאלתי את הבנים שלי (גילאי 7-10) את השאלה הזו, פרצה בינהם מחלוקת והם בלי להתבלבל מעומק השאלה וחוזקה, נתנו לי מייד שתי תשובות מקוריות, שלא מופיעות כלל בחז"ל, שדנו בשאלה הזו במשך מאות שנים!
הנה התשובות שלהם:
- "כדי שיהיה לנו עוד יום חופש מבית הספר!"
- "מכיוון שבחנוכה נוהגים לתת בכל יום דמי חנוכה לילדים, השם (אלוקים) רצה שנקבל יותר דמי חנוכה ולכן הוסיף לנו עוד יום!"
אינני יודע להכריע במחלוקת בינהם ואולי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"…
התשובות שלהם בהחלט מקוריות ומעניינות, אבל מוכרחים לומר שיש כנראה סיבה שורשית יותר וקצת יותר פנימית.
את השאלה הזו כבר שאלו כאמור רבים מחז"ל ונתנו לה מספר רב של תשובות מגוונות.
אחת התשובות היא ששבעה ימים מציינים את הנס של פך השמן והיום השמיני הוא על נס הניצחון במלחמה.
אך יש קצת קושי עם הפירוש הזה, שכן ניתן היה לומר 'הלל' (כפי שאכן עושים) במשך שמונה ימים לזכר הנצחון במלחמה של מעטים מול רבים, אך את החנוכיה שהיא זו מציינת את נס פך השמן, להדליק רק שבעה ימים, וגם מנורת המקדש היתה בעלת שבעה קנים, כך שזה בכלל מסתדר.
רבי יוסף קארו, שחי לפני כ – 450 שנה, שהוא זה ששאל את השאלה הזו לראשונה, מביא שלוש תשובות אפשריות לקושיה:
א. החשמונאים ידעו שיקח שמונה ימים לקבל שמן טהור חדש ולכן כבר בלילה הראשון שמו רק שמינית מפך השמן ולמרות זאת המנורה דלקה כל היום, כך שהנס התחיל כבר מהיום הראשון.
ב. החשמונאים השתמשו בכל פך השמן כבר בלילה הראשון, אך הוא מייד התמלא שוב, כך שהנס התחיל כבר ביום הראשון.
ג. מילאו את המנורה בכל השמן כבר בלילה הראשון ולמחרת כשהגיעו, ראו שלא חסר כלום מהשמן, למרות שהיא דלקה כל הלילה.
כל הפירושים הללו בעצם מנסים להראות לנו שהיה פה נס על טבעי שקשור לשמן, כבר ביום הראשון.
אבל כל הפירושים הללו לא כתובים בגמרא וגם לא בשום מדרש או מקור קדום יותר בחז"ל.
אין לנו שום מידע שאכן היה נס על טבעי בשמן כבר ביום הראשון. אלו השערות שמנסות לתרץ את חגיגת חג החנוכה במשך שמונה ימים ולא שבעה.
אך יש הסבר אחר לכך שחז"ל קבעו שיש להדליק את החנוכיה שמונה ימים ולא שבעה.
הסבר שלא דורש להביא סברות שאינן כתובות בגמרא.
אולי אפשר לומר שעצם מציאת פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול היא לכשעצמה הייתה נס!
הרי היוונים טימאו את כל השמנים. העובדה שהם פספסו פך שמן אחד, היא לכשעצמה לא מובנית מאליה.
כך שגם ביום הראשון, יום מציאת פך השמן, התרחש נס גדול – עצם מציאת הפך!
אולי חז"ל רצוי להעביר לנו מסר שגם אירועים שנראים לנו טבעיים, הם בעצם נס.
הרי לכאורה אין משהו לא טבעי במציאת פך השמן, אבל אם נתבונן בזה היטב, נראה שגם זה לא היה מחוייב המציאות.
אולי חז"ל רצו ללמד אותנו להתבונן גם על אירועים לכאורה טבעיים בחיינו ולחפש בהם את הנס, את השגחת הבורא, כדי שנרגיש אותו גם ביומיום "האפור". שלא נחשוב שהוא מתגלה רק כאשר רואים דברים על טבעיים, אלא גם במאורעות לכאורה טבעיים.
כל אדם שיתבונן במאורעות חייו, ישים לב ללא מעט "צירופי מקרים", בהם דברים התגלגלו ללא נס על טבעי, אך הדיוק שהתרחש ועצם התרחשות המאורעות לא היו מחוייבי המציאות.
אולי חז"ל רצו שנשים לב כיצד הבורא מלווה אותנו תמיד, בכל מצב בחיים ופועל בצורה שרק נראית לנו טבעית.
ואולי חג החנוכה, שחז"ל אמרו עליו שלא יתבטל לעולם (בניגוד לכמעט כל שאר החגים) רוצה ללמד אותנו בדיוק את זה.
לשים לב לאותם "צירופי מקרים" ולהודות גם עליהם.
ובעיקר לראות את הבורא גם במאורעות הלכאורה טבעיים. להבין שגם שם הבורא איתנו וסדר השתלשלות הדברים לא היו מקריים.
לראות את ההשגחה העליונה בחיינו שהיא אחד הדברים המעניקים הכי הרבה כח ותקווה כדי להתמודד עם אתגרי החיים.
אולי זה המסר העיקרי של חג החנוכה לימים של חושך בעולם וחושך בחיים שלנו.
מאחל לכולנו שנזכה לחיות את המסרים החשובים של חג החנוכה – שנזכה להיות לא רק נרות שמאירים, אלא גם שמשים ש"מדליקים" אחרים, שנזכה להאיר במיוחד כשיש חושך בחוץ ושנזכה לראות את השגחת הבורא גם באירועים לכאורה טבעיים, כי הוא תמיד איתנו.
הרחבה והעמקה:
*התשובה הזו שביום הראשון חוגגים את עצם מציאת פך השמן מופיעה לראשונה בכתביו של רבינו מנחם המאירי, שחי לפני כ 750 שנה.
כתבים אלו התגלו לראשונה רק בתחילת המאה ה- 20 ולא עמדו לפני 'הבית יוסף', רבי יוסף קארו, ששאל את הקושיה הזו לפני כ 450 שנה.
** קראתי פרוש נוסף ומיוחד על דברי המאירי. שהחגיגה ביום הראשון של חנוכה היא לא רק על הפלא של מציאת הפך, אלא גם על הנס האנושי – על כך שבני ישראל בכלל טרחו לחפש שמן טהור.
הם מצאו את בית המקדש חרב ומחולל. במצב כזה כה מדכא, מי מסוגל בכלל לחשוב על חיפוש אחר שמן טהור ובפרט שעל פי הלכה ניתן היה להדליק את המנורה במצב כזה, גם בשמן טמא. הם יכלו בקלות להיכנס למצב של אדישות ויאוש ולהתפשר על מה שיש.
אבל לא רק שהם לא יתייאשו, אלא רצו מייד לחזור למצב הטבעי של עם ישראל, הדלקת המנורה עם שמן טהור. המכבים מלמדים אותנו שלא משנה כמה המצב קשה, לעולם אסור לנו להתייאש ותמיד לכוון גבוה, לאידאל.
